פקק תנועה: האם חמישיית הכוכבים של פילדלפיה יכולה לעבוד?

חובת ההוכחה עליהם/צילום מסך, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצריםהיסטורית, שיתוף פעולה בין שני כוכבים בעלי אחוזי שימוש גבוהים (יוסאג' של יותר מ-25%) באותה קבוצה יכול להיות מורכב טקטית, אך פתיר לחלוטין כשהם מלווים בריווח מספק ואיזון הגנתי. בדיקה מגלה שבעשור האחרון היו כמה קבוצות מצליחות במיוחד במתכונת כזו. גולדן סטייט, כמובן - שבוב מאיירס, האדריכל שלה, נמצא כיום בצוות המקצועי של פילדלפיה - היא הדוגמה הטובה מכולן. סטף קרי החזיק ביוסאג' של 30%-31% בעונות שלו לצד קווין דוראנט (28%-30%), אך יש לציין ששני הכוכבים לצידם היו שחקנים משלימים באופיים. דריימונד גרין תפקד כפליימייקר הגנתי מעולה, וקליי תומפסון היה שחקן ה"קאץ' אנד שוט" הגדול בהיסטוריה ושומר עלית.קרי ודוראנט היו ככל הנראה הצמד היעיל בהיסטוריה עם אחוזי שימוש כה גבוהים. כוח המשיכה של קרי ללא הכדור והנכונות שלו להקריב נגיעות אפשרו לדוראנט לפעול בבידודים מבלי לפגוע בסגנון ההתקפי השוטף של הווריירס. ב-2024, הסלטיקס זכו באליפות עם טייטום (29.6%) ובראון (28.5%). זה עבד בזכות העובדה ששני שחקני הכנף לקחו עליהם עומס התקפי כבד, אך היו כבירים גם בהגנה והוקפו במקבלי החלטות שריווחו את המגרש (דריק וייט, ג'רו הולידיי, קריסטפס פורזינגיס) והניעו היטב את הכדור. בוסטון נראתה במיטבה כשהשניים לקחו תורות בהובלת ההתקפה, מבלי לתקוע אותה.

עוברים עכשיו לוואלה מובייל ונהנים מ-3 מנויים ב- 75 שקלים

יצטרך לרדת בכמות הנגיעות? לברון/GettyImages, Katelyn Mulcahyגם קליבלנד של לברון (31.4%) וקיירי אירווינג (29.5%) רשמה עונות היסטוריות, כולל אליפות בלתי נשכחת ב-2016. זה קרה בעיקר כי הכישורים של השניים השלימו זה את זה במצבי בידוד ברגעי ההכרעה; לברון כפוינט-פורוורד הטוב בהיסטוריה, וקיירי כיוצר מכל הטווחים. קווין לאב, לעומת זאת, נאלץ לחתוך את היוסאג' שלו מ-28%-30% במינסוטה ל-23% בלבד באוהיו.אגב, לברון היה חלק מצמד מוצלח נוסף ב-2020, כששיחק לצד אנתוני דייויס (31.5% מול 29.3% של הסנטר). הלייקרס זכו באליפות לא מעט בזכות העובדה שלברון תפקד כרכז לכל דבר (הוביל את הליגה באסיסטים), בזמן שדייויס שיתף איתו פעולה בפוסט ובפיק-אנד-רול. שניהם הוקפו בשחקני הגנה מעולים שלא צריכים את הכדור, כמו אלכס קארוסו, דני גרין וקנטביוס קולדוול-פופ. אפשר לומר שגם דנבר ב-2023, עם ניקולה יוקיץ' (27.2%) וג'מאל מארי (27.3%), הצליחה בזכות הייחודיות של הסנטר ושיתוף הפעולה הטלפתי שלו עם הרכז הקנדי - כשמסביבם צוות משלים שהבין בדיוק את תפקידו.אבל כאן צריך לומר שוב: כל ההצלחות הללו כללו רק שני שחקנים עם יוסאג' של 25% ומעלה. שאר הסגל, כולל שחקני החמישייה, קיבל על עצמו תפקיד מוגדר מאוד של הגנה, יצירת ספייסינג ותנועה בהתקפה. בפילדלפיה של 2026/27, אדג'קום הוא אולי שחקן החמישייה היחיד שיכול לתפקד על התקן הזה - אך הוא צעיר מאוד.

אתגר עצום. נרס/GettyImages, Gregory Shamusבנוסף, יש לקחת בחשבון שלברון לקח הקיץ את קיצוץ השכר הגדול בתולדות ה-NBA (מ-52.63 מיליון דולר בעונתו האחרונה בלייקרס ל-3.88 מיליון בלבד - ויתור של קרוב ל-49 מיליון דולר). עם כל חוכמת המשחק העצומה שלו, קשה לראות אותו מקריב גם את הנגיעות בכדור שהוא צריך כדי לשלוט במשחקים, כפי שעשה תמיד.מה שברור הוא שמישהו בחמישייה יצטרך לוותר על הזמן שלו עם הכדור ולהוריד את כמות הזריקות. מי יעשה את זה? מקסי, הכוכב העולה? אמביד, הפנים של המועדון? בראון, שעזב את בוסטון בדיוק כדי להיות בקבוצה "שלו"? או לברון, ששיחק עם הכדור ביד לאורך כל חייו? האתגר של המאמן ניק נרס העונה לא יהיה רק טקטי-מקצועי, אלא גם אנושי.

קרא את הכתבה המלאה במקור