בשבוע שעבר נפגשתי עם א', חושף שחיתות שפנה אליי כדי להתייעץ. הוא חשף שחיתות חמורה מאוד ברשות הציבורית שהוא עובד בה. שחיתות בסדר גודל כזה שאפילו אני, שעוסקת בתחום כבר שנים, הופתעתי…
בשבוע שעבר נפגשתי עם א', חושף שחיתות שפנה אליי כדי להתייעץ. הוא חשף שחיתות חמורה מאוד ברשות הציבורית שהוא עובד בה. שחיתות בסדר גודל כזה שאפילו אני, שעוסקת בתחום כבר שנים, הופתעתי מההיקף ובעיקר מהתעוזה. הרי בימינו אנשים כבר למדו (לצערנו) לעשות את הדברים בצורה מתוחכמת ונסתרת מן העין. אבל לא במקרה זה - הכל ידוע ומאומת. מאז שהוא דיווח על המעשים, החיים שלו הפכו לגיהינום. מרגע שהבינו שהוא לא הולך לשבת בשקט ולתת להם להמשיך לעשות כאוות נפשם בכספי ציבור, הם התנכלו לו עד שלבסוף הוא מצא את עצמו בהליכי פיטורים.
הוא סיפר לי שבגלל שאין כרגע מבקר מדינה שיכול להעניק צווי הגנה לחושפי שחיתות (וגם לא ברור מתי ימונה מבקר חדש), הוא נאלץ לשלם השבוע 80,000 שקל לעורך דין כדי להגיש הליך לבית הדין לעבודה ולעצור את הפיטורים. הכל ממשכורת של עובד ציבור.
וזו תמצית סיפורם של חושפי שחיתות בישראל היום. עובדי ציבור שבחרו לא להעלים עין מליקויים או שחיתויות שנחשפו אליהם, עשו את המעשה הנכון והאמיץ ודיווחו עליו כדי להגן על האינטרס שלנו (!) כציבור, אבל נותרו לבד ללא הגנה.
במדינת ישראל אין מבקר מדינה כמעט שלושה שבועות, ולפי הצהרות הממשלה, נראה שהמצב הזה הולך להימשך עד אחרי הבחירות.
למבקר המדינה יש סמכות ייחודית בחוק להעניק צווי הגנה לעובדי ציבור שחשפו שחיתות וסובלים מהתנכלות בשל כך. זה הליך יעיל, מהיר, ללא עלות וללא צורך להיות מיוצג על ידי עורך דין. זה הליך שנועד להיות הרבה יותר קל ופשוט לחושף מאשר פניה למסלול המקביל בבית הדין לעבודה.
המנגנון הזה נקבע על ידי הכנסת עוד בשנות ה-80 וההיגיון שלו פשוט – אם רוצים למגר שחיתות, הצעד הראשון הוא להגן על מי שחושף אותה. אם המדינה לא תגן עליהם, אז עובדי ציבור לא ירצו לדווח על ליקויים שהם נחשפים אליהם, כי הם יבינו שהם ישארו לבד במערכה.
המצב היום צריך להטריד את כולנו, ללא קשר באיזה צד אנחנו במפה הפוליטית. שחיתות ציבורית פוגעת בכולנו באותה מידה בדיוק. העיקרון הזה היה ברור ומובן מאז ומתמיד – לאורך השנים, כל חברי הכנסת משני צידי המתרס ידעו להניח את המחלוקות בצד ולשתף פעולה בכל הנוגע להגנה על חושפי שחיתות. כן, אפילו בממשלת השינוי ובממשלה הנוכחית.
למשל, בתקופת הממשלה הקודמת, הכנסת אישרה פה אחד את הצעת החוק של חברת הכנסת דאז מ"יש עתיד" נירה שפק והרחיבה את תקופת ההתיישנות על תביעות של חושפי שחיתות משנה אחת לשלוש שנים. אפילו בכנסת הנוכחית אושרה בפה אחד הצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי שהרחיבה את סמכותו של מבקר המדינה להגן גם על חושפי שחיתות במשטרה ובשב"ס (ויש לציין שההצעה הוגשה במקור על ידי יואב קיש ואמיר אוחנה מהליכוד). כולם, הצביעו ללא יוצא מן הכלל ביחד על מנת להרחיב את ההגנה על אותם עובדי ציבור.
הסכנה במצב הזה בו אין מי שיחתום על צווי ההגנה מתעצמת בימים אלה במיוחד, לקראת מערכת בחירות שעתידה להתקיים. האזהרות מצד גורמים רשמיים (ושב"כ ביניהם), המתריעים על ניסיונות לפגוע בטוהר הבחירות, מדגישים יותר מתמיד את הצורך להגן על עובדי ציבור.
הפתרון פשוט. למנות מבקר מדינה חדש ובהקדם. הפעם, בלי טריקים ובלי שטיקים. הבעיה היא שלאור קריאות מצד שר המשפטים וגורמים נוספים בקואליציה הקוראים שלא לציית לפסיקת בג"צ ולקיים בחירות חדשות, ברור שהפתרון הזה לא הולך להתממש בקרוב, ובינתיים, א' ועובדי ציבור כמוהו יפלו בין הכיסאות ויאלצו לספוג את המחיר הכבד (תרתי משמע) של חשיפת השחיתות.
פתרון נוסף, הוא כינוס דחוף של הועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת ומינוי ממלא מקום זמני שיוכל בינתיים לחתום על צווי ההגנה לאותם חושפים, בהתאם לחוק. בינתיים, נדמה שלמרות שהפתרון קיים, הכנסת לא ממהרת לפעול ולהושיע את אותם חושפי שחיתות.
אם לא נתעשת, יהיה מאוחר מידי. לא רק עבור העובדים אמיצי הלב שמופקרים לגורלם, אלא עבור כולנו.
עו"ד רחל אל-שי רוזנפלד, מנהלת היחידה להגנה על חושפי שחיתות בתנועה למען איכות השלטון.
קרא את הכתבה המלאה במקור
