מדי שבוע נבאר מושגים מקצועיים מעולמות הממשל והמדיניות, המופיעים בהקשרים אקטואליים, במטרה להעמיק את הידע וההיכרות של הקוראים עם המערכת הציבורית והאופן שבו היא משפיעה על חייהם.…
מדי שבוע נבאר מושגים מקצועיים מעולמות הממשל והמדיניות, המופיעים בהקשרים אקטואליים, במטרה להעמיק את הידע וההיכרות של הקוראים עם המערכת הציבורית והאופן שבו היא משפיעה על חייהם. המוניטור הוא שיתוף־פעולה של גלובס והמרכז להעצמת האזרח. מדור המוניטור, שעוקב אחר יישום החלטות ממשלה וחקיקות, מתפרסם אחת לשבועיים בימי חמישי באתר גלובס
בועה פיננסית: מצב שבו מחיר הנכס גבוה משווי ההכנסות שהוא צפוי להניב, בגלל צפי לרווח הון שאינו מבוסס על גורמי היסוד של הנכס.
● רמז מטרים לגובה האינפלציה? זה המדד שמשמש לזיהוי מוקדם של מגמות כלכליות● המס על רווחי הון שווה הרבה כסף. מתי משלמים שיעור מופחת?
"בועה פיננסית" היא פער לא מוסבר בין השווי הנאמד של נכס לבין המחיר הנצפה בשוק. מה הכוונה ב"לא מוסבר"? אנו ידועים שמחיר של נכס נקבע לא רק על סמך השווי הנוכחי שלו, שכן המחיר משקף גם ציפיות לעליות שווי עתידיות. ואולם, במצב של "בועה", המחיר של הנכס מתנתק מהנתונים הבסיסיים של ההכנסות שהוא צפוי להניב, כך שהנכס יקר יותר מהערך היסודי שלו.
זה קורה משום שלעתים יש בשוק צפי לרווח הון שלא נצפה בגורמי היסוד של הנכס. איך נוצרת סיטואציה כזאת? לעתים קרובות, תהליך היווצרותה של בועה כלכלית מתחיל בעקבות אירועים של חדשנות טכנולוגית, שינוי רגולטורי או סביבת ריבית נמוכה המעודדת השקעות. בשלב הראשון נכנסים לשוק משקיעים מתוחכמים, המזהים מוקדם את פוטנציאל הצמיחה ומעלים את מחירי הנכסים. ככל שהמחירים ממשיכים לעלות, מצטרפים משקיעים נוספים, והסיפור סביב ההשקעה הופך לבולט בשוק. בשלב האחרון של הבועה, מחירי הנכסים מונעים בעיקר מציפיות להמשך עליות ולא מהערך היסודי של הנכסים.
בועה פיננסית היא דבר שקשה (עד בלתי אפשרי) לזהות בזמן אמת בוודאות של 100%. אבל כלכלנים נעזרים במספר אינדיקטורים שעשויים להעיד על קיומה, ביניהם: עלייה חדה ומהירה במחירי נכסים, שאינה מלווה בשיפור מקביל בנתונים הפונדמנטליים; מכפילי שווי גבוהים במיוחד, המשקפים ציפיות אופטימיות מאוד לצמיחה עתידית; והתנהגות עדרית של משקיעים, המבססים את החלטותיהם על התנהגותם של אחרים ולא על ניתוח כלכלי עצמאי.
השימוש במונח "בועה" החל בבריטניה בשנת 1720 - עם חקיקתו של "חוק הבועה" שנועד לבלום את גל הספקולציה סביב חברה שניהלה את החוב הציבורי של ממשלת בריטניה.
בישראל, הבועה הפיננסית המפורסמת ביותר הייתה משבר מניות הבנקים (1983), שבו הבנקים הגדולים ויסתו וניפחו באופן מלאכותי את שערי המניות שלהם כדי להציג רווחים רציפים. הציבור ראה בהן השקעה בטוחה והזרים אליהן את חסכונותיו, אך באוקטובר 1983 החל גל מכירות המוני לטובת רכישת דולרים, והבנקים לא יכלו עוד לתמוך במחיר המניות. כדי למנוע קריסה טוטאלית, הבורסה נסגרה ל־18 ימים, המדינה הלאימה את הבנקים תוך פגיעה קשה בחסכונות הציבור, והמשבר עלה למשלם המסים כ־6.9 מיליארד דולר.
כעשור לאחר מכן, חווה גם העולם הגדול את אחת הבועות המפורסמות ביותר: "בועת הדוט־קום". במחצית השנייה של שנות ה־90, על רקע גל ההתפתחות הטכנולוגית המהירה, שררה תחושה שהעולם נכנס לתקופה של כלכלה חדשה. אמונה זו יצרה גל עצום של השקעות בחברות אינטרנט וטכנולוגיה, שרבות מהן טרם הוכיחו מודל עסקי רווחי. כתוצאה מכך, מחירי המניות של חברות אלו זינקו באופן חד. אך הציפיות התבררו כמוגזמות. הבועה התפוצצה בשנת 2000, מדדי המניות צנחו בעשרות אחוזים, והמשק האמריקאי איבד כ־5 טריליון דולר בשווי נכסים.
● בנק ישראל: מבחן לבועה במחירי המניות - יישום על שוק המניות הישראלי
לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שם ניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.
לצפייה בכתבות וניהול הנושאים, יש ללחוץ על כפתור בסרגל העליון
קרא את הכתבה המלאה במקור
