הבת נרצחה, האב התאבד - כעת האם ובתה נאלצות להילחם על הבית

בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר יצאה סופיה, בת 21, למסיבת הנובה ברעים יחד עם חברתה לירז ניסן ז"ל. לאחר שהחלה מתקפת הטרור הצליחו השתיים להסתתר במיגונית סמוך לבארי. סופיה עוד הספיקה לשלוח את מיקומה להוריה, אך זמן קצר לאחר מכן הפכה המיגונית למלכודת מוות. מחבלים ירו לעבר המיגונית והשליכו פנימה רימונים. ניסן נהרגה במקום, וסופיה הסתתרה במשך שעות תחת גופתה של חברתה. סמוך לשעה 11:30 היא ניסתה להימלט מהמקום, אך נורתה למוות. השתיים נקברו זו לצד זו בבית העלמין בכרמיאל.

רציחתה של סופיה שינתה את חיי המשפחה ללא היכר. ולדיסלב, בן 48, עובד ייצור ברפאל, התקשה להשתחרר מתחושות האשמה ומהגעגועים העזים. פעמיים בשבוע נהג לפקוד את קברה של בתו ולהניח עליו ורדים אדומים. ב-21 בפברואר, כשאנה שבה לביתה, היא מצאה אותו ללא רוח חיים. "לוולדיסלב ולסופיה היה קשר קרוב וחם. מעבר לכאב על אובדן בתו, הוא היה אחוז רגשות אשמה על כך שלא נסע באותו בוקר לחפש אחריה. המחשבה שאולי היה מצליח להציל אותה לא הרפתה ממנו", מספרת חברת המשפחה מאיה שרבן.

אנה נותרה לבדה עם בתה הצעירה אבלינה, המתמודדת עם פוסט-טראומה קשה ומתקשה לתפקד מאז האסון. "שתיהן נשארו לבד, רק אנה, אבלינה והכאב", אומרת שרבן. "אנה צריכה להיות זמינה לבתה מסביב לשעון, וגם כשהיא נמצאת בעבודה היא נאלצת לעיתים קרובות לעזוב הכול כדי להיות לצידה. זו מציאות יום-יומית בלתי אפשרית".

לצד האבל הכבד נאלצת אנה להתמודד עם מאבק כלכלי מורכב ומתיש. לבני הזוג הייתה משכנתה שבוטחה ברציפות מאז שנת 2017. כחודש בלבד לפני מותו של ולדיסלב, פנתה אליהם סוכנות הביטוח "מנורה" והציעה להוזיל את עלות הפרמיה. בני הזוג, שהיו שקועים באבל כבד וסבלו מקשיי שפה, לא הבינו כי המעבר לחברה החדשה יוצר תקופת אכשרה חדשה של שנה במקרה של מוות כתוצאה מהתאבדות.

לאחר מותו של ולדיסלב דחו שתי החברות את תביעתה של האם. בחברת "מנורה" נטען כי טרם חלפה תקופת האכשרה הנדרשת, ובחברה הקודמת השיבו כי הפוליסה הקודמת בוטלה בעקבות המעבר. כך נותרה בונגרט עם יתרת משכנתה של כ-370 אלף שקלים, ללא כל כיסוי ביטוחי.

בחברת הביטוח "מנורה" מסבירים כי למרות כאב המשפחה, הובהר להם באופן מפורש גם עניין תקופת האכשרה - וגם החריג הנוגע להתאבדות במהלך שנת הביטוח הראשונה, כמקובל בפוליסות חיים בישראל. עם זאת מתוך רגישות לנסיבות החריגות, בחברה הציעו להעניק למשפחה לפני מספר חודשים תשלום על סך 50 אלף שקלים כדי לסייע להם.

"אני לא מבקשת רחמים", אומרת אנה בונגרט בריאיון ל-N12 ומתקשה להסתיר את הכאב. "אני רק מבקשת שמישהו יסתכל על הסיפור שלנו גם דרך הלב, ולא רק דרך הסעיפים והאותיות הקטנות. לפני עשרים שנה עלינו לארץ ובנינו כאן חיים. עבדנו קשה, חסכנו כל שקל, משכנו את כל הפנסיות והפיצויים שלנו כדי לקנות בית קטן. במשך שנים שילמנו משכנתה וביטוחים מתוך אמונה שברגע הקשה ביותר יהיה מי שיעמוד לצידנו".

מי שמייצגת אותה כעת מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים היא עו"ד מאיה איטקין. "כמעט מהרגע הראשון, כבר בנובמבר 2023, טיפלנו בכל ההיבטים המשפטיים והבירוקרטיים של המשפחה מול משרדי הממשלה, הבנקים והרשויות", אומרת איטקין. "אבל דווקא במקום שבו נדרשת הוגנות בסיסית ורגישות אנושית, מול חברות הביטוח והרגולטור, נתקלנו בקיר אטום. פנינו לחברות הביטוח, למפקח על הביטוח ואף לוועדה הבין-משרדית של משרד השיכון, אך כל הפניות נסגרו. אנה חוותה אובדן שאין לו שיעור. קשה להבין כיצד מקרה כה חריג נופל בצורה כזו בין הכיסאות".

אנה עצמה מדגישה כי היא אינה מחפשת להטיל אשמה באיש. "אני מבינה שאולי הכול נעשה לפי הנהלים היבשים. אני לא מאשימה אף אחד. אבל אני שואלת אם בתוך כל המערכת הגדולה הזאת אין מקום גם לחמלה. בשביל בנק או חברת ביטוח יתרת המשכנתה היא אולי עוד מספר במחשב. בשבילי זו כל המציאות".

על רקע המאבק המייאש, החליטו חברי המשפחה לצאת לקמפיין גיוס המונים במטרה לסייע לאנה ולאבלינה לפרוע את המשכנתה, לממן טיפולים נפשיים חיוניים ולהבטיח להן קורת גג בטוחה. "אנחנו לא יכולים להחזיר לאנה את סופיה, ולא להחזיר לה את ולדיסלב", אומרים יוזמי הקמפיין. "אבל אנחנו יכולים לתת להן סיכוי להתחיל מחדש בלי הנטל הכלכלי הכבד הזה".

אנה מסיימת בפנייה אישית ומרגשת לציבור ולמקבלי ההחלטות: "אני לא מחפשת מתנות ולא מבקשת יחס מיוחד. אני רק מבקשת שלא אצטרך להמשיך להילחם לבד אחרי כל מה שהמשפחה שלי עברה. אם יש דרך להקל על הנטל הזה, אפילו במעט, זה יאפשר לי להתרכז בדבר החשוב ביותר שנשאר לי בחיים - לגדל את בתי ולנסות לבנות עבורה עתיד, למרות כל מה שאיבדנו בדרך".

כאן ניתן לתרום בדף גיוס ההמונים

קרא את הכתבה המלאה במקור