בשיעורו השבועי לפרשת עקב עסק הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון באחת השאלות המרכזיות בעבודת ה': מהי יראת שמיים אמיתית, וכיצד מצווה התורה על האדם לירא את ה' דווקא כאשר פחד נתפס בדרך כלל ככוח משתק ומרחיק.
הרב פתח בפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך", והביא את שאלתו של המגיד ממזריטש: מדוע נאמר "ליראה את ה'", ולא "ליראה מה'"? מכאן למד המגיד כי אין הכוונה לפחד חיצוני מהקב"ה, אלא ליראה מסוג אחר לגמרי – יראה הדומה כביכול ליראה שלמעלה.
לדברי הרב ג'ייקובסון, יש להבחין בין יראת העונש ליראת החטא. יראת העונש היא דרגה ילדותית יותר, שבה האדם חושש מן המחיר שישלם על מעשיו. לעומת זאת, יראת החטא היא פחד עמוק מעצם הפגיעה בקשר, מהמרחק שנוצר בין האדם לבין נשמתו ובינו לבין בוראו.
הרב המחיש זאת באמצעות משל מחיי הנישואין: כאשר אדם נמנע ממעשה לא ראוי רק מפני שהוא חושש להיתפס או להיענש, זו איננה מערכת יחסים עמוקה. אך כאשר יש אהבה אמיתית, הפחד הגדול איננו מהעונש – אלא מהאפשרות לפגוע בקשר עצמו.
