טסים לחו"ל? כך תמצאו את היינות הכי שווים

קנטבריה, ספרד. עושים שם גם יופי של יין/מערכת וואלה, Shutterstockכמעט אף אחד שם לא דיבר על זני ענבים, אלא על מקומות. האמת, ברוב המקרים הם לא אמרו לי הרבה. בניגוד לישראל שבה קודם כל מציעים שרדונה כזה או סוביניון בלאן אחר, מלצרי היין הספרדים הציעו לי בקבוקים מגליסיה או קנטבריה או ריוחה. כך שבדיעבד עברתי על הדרך איזה שהוא שיעור קטן ביין ספרדי. בדיקה קטנה של עולם היין הספרדי גילתה לי שזה לגמרי לא במקרה. בשנים האחרונות ספרד חווה תחייה מרשימה של זנים מקומיים ושל תפיסת הטרואר, אותה אמונה שהקרקע, האקלים, הגובה והרוחות חשובים לאופי של היין לא פחות מהזן עצמו. את זה הם שמים במרכז.אלבריניו היה נקודת הפתיחה. היינות של יקב Terras Gauda פתחו לי דלת לעולם שלם של זנים גליסיאניים שאת שמם לא שמעתי מעולם.

שילוב מעניין של אלבריניו וריזלינג/מערכת וואלה, טליה לויןמאוחר יותר כשהציעו לי בקבוק ורדחו דחיתי אותו. רציתי משהו יותר קולינרי, הסומליה דחף ושכנע, ובסופו של דבר בקבוק של Belondrade Quinta Apolonia היה תזכורת מעולה לכך שוורדחו יכול להיות הרבה יותר מהיין שמזמינים כשרוצים משהו קל לשתות על שפת הים. בידיים הנכונות הוא יכול להגיע להגיע לרמות דיוק ואלגנטיות של לבנים גדולים אחרים. מאוחר יותר במסעדה אחרת, הסומלייה המליץ על בקבוק של יקב Casona Micaela מקנטבריה, בלנד מעניין בין אלבריניו לריזלינג שאפילו לא הייתי חושבת לנסות אם, לא הייתי שומעת באותה הזדמנות, על אזור קנטבריה ונפלאותיו. וזו אולי עוד נקודה שלא יכולתי לפספס, אף אחד לא ניסה לשכנע אותי שאלבריניו "מתנהג כמו שרדונה", או שגודלו הוא "התשובה הספרדית" למשהו אחר. היה בזה משהו יפה ומעורר מחשבה, שאנחנו עוד לא מיישמים בישראל וחבל, כי יש לנו יין נהדר וחבלי ארץ מעניינים, ובסופו של זה דבר הקטע עם "יין מקומי". הוא לא צריך להיות דומה לשום דבר אחר.

קרא את הכתבה המלאה במקור