האם ליברלים ישראלים יכולים להציל את הברית בין ארצות הברית לישראל?

הטיעון הזה – שלדעתי נכון לחלוטין – עומד כמובן בניגוד לרוח הנושבת כיום בארצות הברית.

במיוחד קיים אתגר משמעותי סביב הטענה שישראל מבצעת "רצח עם" – טענה שהוא, כמוני, דוחה – אך שהפכה למקובלת גם מעבר לשולי השמאל הרדיקלי. לטענתו, ניתן להתמודד עם הטענה הזו לפחות מול ליברלים, ואף מול חלק מהפרוגרסיבים, אם ישראל תהיה מוכנה להכיר בכישלונותיה ולהציג חזון פוליטי אחר.

"לפחות חלק מהם עדיין ניתנים לשכנוע," הוא אומר. האסטרטגיה שלו היא לעקוף את הוויכוח המשפטי סביב המונח "רצח עם", ולטעון שישראל תשיב לעצמה אמינות אם תודה בכשלים היכן שהם קיימים, תסרב להגן על מעשים שאין עליהם הגנה, ותשנה מדיניות. "אני לא חושב שצה"ל הוא כוח מרושע. אבל הוא עושה טעויות, ולפעמים גם מקבל החלטות טיפשיות."

כך או כך LIBRAEL ,כבר החלה להפוך את האסטרטגיה הזו לפעילות מדידה.

אורג-קליסקי, לשעבר יועץ מחקר לשגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו, מספר כי הארגון שלו יצר קשרי עבודה עם 39 משרדי קונגרס מ-19 מדינות בארצות הברית, שולח ניוזלטר דו-שבועי ל-75 חברי קונגרס ואנשי צוות עם שיעור פתיחה ממוצע של 37%, הציג את תפיסת העולם של הציונות הליברלית בפני מאות ליברלים אמריקאים, והכשיר למעלה מ-1,800 פעילים פרו-ישראליים.

למרות שכל 15 אנשי הצוות שלו הם מתנדבים, שאיפותיו גדולות בהרבה: לקיים קשר קבוע עם הקונגרס, להרחיב משלחות הסברה לוושינגטון ולהגדיל משמעותית את פעילות ההסברה – בעיקר ברשתות החברתיות – במהלך ארבע השנים הקרובות.

אורג-קליסקי משקיע חלק גדול מהכסף שהוא מצליח לגייס פשוט כדי להגיע לוושינגטון ולניו יורק, ולדפוק על דלתות שלעיתים סגורות אפילו בפני הנציגויות הרשמיות של ישראל. בשלוש השנים האחרונות הוא טס שוב ושוב לארצות הברית ונפגש עם מחוקקים דמוקרטים, עוזרי קונגרס, יועצי מדיניות ואסטרטגים פוליטיים, אך גם עם פעילי שטח: סטודנטים, קהילות יהודיות, ארגונים ליברליים לא-יהודיים ואפילו בית כנסת קווירי.

לדבריו, ערכן של הנסיעות הללו טמון לעיתים דווקא בשיחות השקטות ולא בפגישות עתירות כותרות. הוא סיפר שהצליח להגיע ללשכות של דמוקרטים שגם לדיפלומטים ישראלים קשה לעיתים להגיע אליהן. באחת הדוגמאות סיפר כי נפגש עם היועץ הצבאי של הסנאטור רפאל וורנוק – פגישה שלדבריו אנשי שגרירות ישראל התקשו להשיג. המסר שלו לא היה שישראל זכאית לתמיכה אוטומטית, אלא שעדיין קיימים בישראל ליברלים, שעדיין חולקים ערכים רבים עם ליברלים אמריקאים, ושעדיין מבקשים לשמר את הברית הדו-מפלגתית שעליה נשענה ביטחונה של ישראל במשך עשרות שנים.

הזמנים קשים. סקרים עדכניים מצאו שכ-60% מהאמריקאים מחזיקים כיום בדעה שלילית על ישראל, כאשר עיקר ההידרדרות מרוכז בקרב דמוקרטים ובוחרים צעירים. גם בקרב הרפובליקנים נרשמה ירידה בתמיכה בישראל, בעוד שדמוקרטים רבים הפכו ביקורתיים יותר כלפי ממשלות ישראל ומדיניותן. התוצאה היא שחיקה של אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל: התמיכה הרחבה משתי המפלגות בארצות הברית.

אורג-קליסקי אינו מאמין שניתן לפתור את הבעיה באמצעות שיפור המסרים בלבד. לדבריו, אמריקאים וישראלים מפרשים כיום את אותם אירועים דרך שפות מוסריות שונות. ישראלים מתארים באופן טבעי את 7 באוקטובר כטרור, בעוד שלדבריו אמריקאים צעירים רבים אינם מגיבים רגשית למונח "טרור", משום שלא חוו את פיגועי 11 בספטמבר. לעומת זאת, אם מתארים את טבח הנובה כירי ההמוני הגדול ביותר בהיסטוריה – הם מגיבים אחרת. ישראלים מדברים אינסטינקטיבית על טרור כאשר יהודים מותקפים; אמריקאים, ובמיוחד ליברלים, חושבים קודם כול במונחים של פשעי שנאה. העובדות נשארות זהות, אך השפה הפוליטית השתנתה.

הוא גם אינו סבור שהתשובה היא לבקש מהאמריקאים להנמיך את הסטנדרטים שלהם כלפי ישראל. כשנשאל על ממשלת ישראל הנוכחית, מתח ביקורת חריפה, במיוחד על הסובלנות שמגלים, לדבריו, "לפחות חלקים מהממשלה", כלפי טרור יהודי בגדה המערבית. "אלימות לאומנית היא משהו שאני לא גאה בו, בלשון המעטה, ומשהו שחייב להשתנות."

אורג-קליסקי, יוצא צה"ל ששירת יותר מ-200 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר, טוען ששיקום אמון הדמוקרטים מחייב לא רק שינוי באופן שבו ישראל מסבירה את עצמה, אלא במקרים מסוימים גם שינוי של המדיניות עצמה. לדעתו, החלפת בנימין נתניהו לבדה לא תספיק. ממשלות עתידיות יצטרכו גם להפחית בהדרגה את התלות בסיוע הצבאי האמריקאי, להוכיח שינוי במדיניות בגדה המערבית, לשמור על המוסדות הדמוקרטיים, להתמודד עם אלימות קיצונית, ולשכנע את בעלי הברית שישראל עדיין שואפת לאופק מדיני ולא לסכסוך נצחי.

במקביל, הוא דוחה את מה שהוא רואה כאשליה מסוכנת נוספת שמתפשטת בישראל: האפשרות להחליף את ארצות הברית. "אם מישהו אומר לכם שישראל יכולה להחליף את ארצות הברית בהודו, באיחוד האמירויות, באזרבייג'ן או בכל מדינה אחרת – זה בולשיט. אין תחליף לאמריקה. ישראל חייבת לשמור על התמיכה של ארצות הברית. אני עושה את זה כי אני רוצה להציל את הברית."

זהו ההימור המרכזי שמאחורי פעילותו של אורג-קליסקי. במקום לוותר על הדמוקרטים כאבודים, או לדרוש מהם "לתמוך בישראל ולסתום את הפה" – כפי שלדבריו מצפים רבים מתומכי הממשלה – הוא מאמין שעל הליברלים בישראל לחזור בעצמם לשיחה, לדבר בכנות על חולשותיה של ישראל, ובו בזמן להגן על הלגיטימיות שלה כמדינה יהודית ודמוקרטית בעלת צרכים ביטחוניים ממשיים.

בגדול, הוא מהמר שעדיין נותר בסיס משותף רחב מספיק כדי לשקם את היחסים. אך אין לו אשליות לגבי המציאות הפוליטית. ומה יקרה אם בנימין נתניהו ינצח בבחירות הקרובות באוקטובר?

"אז בהחלט נצטרך לחשב מסלול מחדש."

קרא את הכתבה המלאה במקור