הסרט החדש של כריסטופר נולאן - בכיכובם של מאט דיימון, טום הולנד, אן האת'ווי וזנדאיה - כבר כבש את הקהל ברחבי העולם, וגם את הקהל הישראלי. אבל מה אתם באמת יודעים על האפוס היווני…
הסרט החדש של כריסטופר נולאן - בכיכובם של מאט דיימון, טום הולנד, אן האת'ווי וזנדאיה - כבר כבש את הקהל ברחבי העולם, וגם את הקהל הישראלי. אבל מה אתם באמת יודעים על האפוס היווני שמאחורי הלהיט הקולנועי?
זו אחת השאלות הרווחות בנוגע ל"האודיסאה" מאז עליית הסרט למסך, והדיון באשר לאותנטיות ההיסטורית שלו בוער ברשת כבר זמן מה. אחד ממוקדי הדיון הוא הליהוק של הלנה מטרויה, שאותה נבחרה לגלם השחקנית השחורה לופיטה ניונגו: בחירה שגררה גל התנגדות נוסף לתרבות ה-woke, וכן טענות בדבר אי-דיוק היסטורי. מהצד השני, מגיעים אלה שמזכירים לנו ש"האודיסאה" לא משתייכת להיסטוריה, אלא למיתולוגיה - ומי שכבר צפה יודע שבסרט (ממש כמו ביצירה המקורית) מופיעות דמויות בדיוניות כמו קיקלופ, סירנות ומפלצות. כמו חלק ניכר מהמיתולוגיה היוונית, "האודיסאה" של הומרוס נחשבת לאגדה ולא למסמך תיעודי. אבל למיתוסים ישנה, לא פעם, גם ליבה היסטורית - ובסיפורת שזורות לעתים גם עובדות. עוד נדבר על כך בהרחבה.
קודם כל, כדי לדבר על "האודיסאה" ברצינות, צריך להתמקם על ציר הזמן. אירועי "האודיסאה" מיוחסים לסוף תקופת הברונזה, כלומר סביב המאה ה-13 או ה-12 לפני הספירה - תקופה שמכונה גם "התקופה המיקנית". מועד החיבור של "האודיסאה", עם זאת, מאוחר יותר: רוב החוקרים סבורים שהומרוס חיבר את האפוס במאה השמינית לפני הספירה, כלומר, 400-500 שנה לאחר התקופה שבה העלילה (לכאורה) התרחשה.
בהקשר הזה, מעניין לציין שתושבי יוון העתיקה התייחסו לשירה של הומרוס כאל תיאור מהימן של מעללי הדורות שקדמו להם, והאמינו שהאירועים המתוארים ב"האודיסאה" אכן התרחשו. היוונים לא עסקו במחקר ארכאולוגי שעשוי היה לגרום להם להטיל ספק באמיתות של סיפורים כמו "האודיסאה", והמיתוסים היו המקור ה"היסטורי" היחיד שלהם. גם הרומאים, שכבשו את יוון במאה השנייה לפני הספירה, קיבלו את מלחמת טרויה כאירוע היסטורי: יוליוס קיסר, למשל, ראה בעצמו צאצא של הנסיך הטרויאני איניאס. אפילו בימי הביניים מקובל היה לראות במלחמת טרויה עובדה היסטורית. אז מתי זה השתנה? בעת החדשה המוקדמת, שבמהלכה הגבולות שבין ספרות לבין היסטוריה החלו להתייצב, איבד המיתוס את מעמדו כמסמך היסטורי - והחל להיתפס כספרות יפה ותו לא.
אז ככה: בשנת 1870 חפר היינריך שלימן, ארכאולוג ואיש עסקים גרמני, באזור היסרליק שבטורקיה, שזוהה כמיקומה הסביר של טרויה העתיקה. מאמציו לאתר הוכחות לכך שמלחמת טרויה הייתה אמיתית חשפו שכבות של יישובים עתיקים, ובעקבות הממצאים הללו אנו יודעים כיום שטרויה אכן הייתה קיימת. עם זאת, עצם קיומה של טרויה אינו הוכחה לכך שמלחמת טרויה הייתה אמיתית. בין הממצאים של שלימן ניתן למנות ראשי חצים, סימנים לאש וגופות לא קבורות, ואלה מצביעים על אפשרות קיומם של קרבות כלשהם.
עדויות תומכות כוללות תיעודים חיתיים המזכירים מלחמה עם וילוסה (השם החיתי לטרויה), וישנם היסטוריונים המאמינים כי הממלכה שהחיתים כינו "אחייהווה" היא למעשה יוון העתיקה (אגב, באפוסים של הומרוס היוונים מכונים "אכאים", וניתן לזהות בקלות את הדמיון הצלילי בין שני השמות). אכן, המסמכים החיתיים מצביעים על כך שמתישהו במאה ה-13 לפני הספירה נערכו עימותים בין וילוסה לבין אחייהווה. ועדיין, המסמכים הללו - יחד עם הממצאים של שלימן - לא מעידים באופן חד-משמעי על קיומה של מלחמת טרויה כפי שהיא הוצגה באפוס: מלחמה בסדר גודל מדהים, מדממת במיוחד, בת עשר שנים. בקיצור, לא ידוע אם היא אכן קרתה.
אין מי שלא מכיר את הביטוי "הפנים שהשיקו אלף ספינות" - שמתייחס, כמובן, להלנה מטרויה, שיופיה הבלתי רגיל גרם לצי של יוון להפליג למלחמה. עם זאת, היסטוריונים נוטים להסכים שהסיבה לפרוץ המלחמה היא לא עובדה היסטורית, אלא טאץ' ספרותי של הומרוס ותו לא. טרויה האמיתית נהרסה ונבנתה מחדש פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, מסיבות שנותרו שנויות במחלוקת, אך כנראה היו קשורות לסחר ולטריטוריה. עבור הומרוס, מדובר היה בבעיה: נתיבי שיט הם פשוט לא נושא כל כך סקסי.
בכל הנוגע לקיומה המציאותי של המלחמה, התמונה די מורכבת, אבל כשמדברים על הדמויות של האפוס, היא דווקא יותר פשוטה. נגיד את זה ככה: הסיפור שמסופר ב"האודיסאה" של הומרוס ומתואר בסרט של נולאן - לחימתו של אודיסאוס במלחמת טרויה, ומסעו המפותל והמסוכן בחזרה הביתה - לא מגובה בממצאים היסטוריים. אין ראיות ישירות לקיומו של אודיסאוס; לא נמצאו כתובות, מסמכים או קברים שניתן לקשור אליו. ייתכן שהדמות מבוססת באופן רופף על גיבור מיקני כלשהו, אך אין לכך אף הוכחה. אגב, אין ראיות גם לקיומן של שאר הדמויות האנושיות הבולטות ביצירה, בין שמדובר בפנלופה, בטלמכוס או במחזרים.
ועוד פרט מעניין על הומרוס: באומנות הקלאסית הוא מתואר לרוב כזקן עיוור, ומקור הדימוי הזה אינו לגמרי ברור. יש חוקרים הסבורים כי המסורת נולדה משום שביוון העתיקה נהוג היה לקשר עיוורון עם השראה פואטית ויכולות נבואה. אחרים מאמינים כי הרעיון נובע מתיאורו של משורר עיוור באחד ההמנונים ההומריים.
קרא את הכתבה המלאה במקור