קשה להסיק מההצבעה הפנימית של חברי מרכז הליכוד שנערכה אמש (שני) מסקנות מרחיקות לכת על מצבו האלקטורלי של בנימין נתניהו או על כוחו של הליכוד בבחירות הקרובות. ובכל זאת, אחוז ההצבעה הגבוה הוא סימן לכך שהשטח חי, מעורב ודרוך.אבל יש מסקנה אחת שכן אפשר לגזור מהערב הזה - והיא נוגעת לליכוד עצמו. הניצחון של נתניהו על שיטת הבחירות והשיריונים, ובעיקר ההכרעה הצמודה שאפשרה גם לשרים ולחברי הכנסת להתמודד במשבצות המחוזות, מלמדים על שינוי עמוק במאזן הכוחות בתוך התנועה: כוחם של הדילים נשחק, ומשקלם של המצביעים ה"חופשיים" עולה.במשך שנים הדילים היו לב הפריימריז בליכוד. פוליטיקה של רשימות, הסכמים חשאיים, חלוקת קולות ובריתות בין מחנות. מי שהחזיק בדיל גדול נחשב כמעט לבעל מניות בתוצאות. אלא שאם בקרב כ-4,500 חברי מרכז הליכוד דוד ביטן - אחד ממחזיקי הדילים הבולטים - לא הצליח להעביר את עמדתו, קשה להאמין שכוחם של אותם דילים יכריע בקרב כ-160 אלף מתפקדים בפריימריז.
כוחם של הדילים נשחק - משקלם של המצביעים ה"חופשיים" עולה. ביטן וכץ/פלאש 90, יונתן זינדלבתוך הליכוד מתנהל כבר שנים ויכוח על גודלו של מחנה "הקולות החופשיים" - אותם מתפקדים שאינם מחויבים לאף דיל או קבוצה מאורגנת. ההצבעה הערב מחזקת את הטענה שהם הופכים לגורם משמעותי יותר. אם המגמה הזו תימשך גם בפריימריז, תהיה לכך השפעה דרמטית על זהות הנבחרים.זו בשורה טובה לאופי הדמוקרטי של הליכוד, אבל גם לחברי כנסת שנחשבים בעלי כוח אישי בשטח - בהם אמיר אוחנה, טלי גוטליב, אלי כהן, בועז ביסמוט, משה סעדה, עמיחי שיקלי ואחרים. מנגד, זו בשורה פחות טובה למי שבנו במשך שנים על מנגנוני הדילים - דוד ביטן, דודי אמסלם, חיים כץ וישראל כ"ץ, גם אם לשניים האחרונים עדיין יש בסיס תמיכה רחב מעבר לכוח הארגוני שלהם.ומעל הכול מרחפת סוגיית השיריונים. כאן נמצא הסיפור הגדול באמת. נתניהו קיבל כוח שלא היה מעולם ליושב ראש הליכוד - מרחב תמרון פוליטי חסר תקדים. במובן הזה, ביטן צדק כשהזהיר שמדובר בשינוי פני הליכוד. אפשר לקרוא לזה פריימריז, אבל מדובר גם בסוג של ועדה מסדרת במסווה של בחירות פנימיות.
