יש משהו מעט עצוב בנסיעה אל הכינרת. ככל שמתקרבים אל האגם הלאומי, קשה להתעלם מהפער שבין הפוטנציאל העצום של האזור לבין המציאות. במשך שנים התרגלנו לחשוב שחופשה בכינרת פירושה בעיקר טבריה וסביבתה, ומספר מועט של מקומות מסביב לאגם, בעיקר בין הקיבוצים שעל גדות האגם. אלא שבמקביל הפכה העיר, שבעבר הייתה בירת תיירות בישראל, למקום שמתקשה לממש את ההבטחה שלו. בתי מלון ותיקים, טיילת שעוברת שיפוצים כבר שנים ותיירות שלא מצליחה להמריא באמת. דווקא על הרקע הזה, כמעט מפתיע לגלות שבחלקו הצפוני של האגם צמח בשנים האחרונות מלון חדש. לא בטבריה, אלא סמוך לכפר נחום, במרחק של כ-15 דקות נסיעה בלבד. מיקום שקט יותר, פתוח יותר, ובעיקר כזה שמאפשר לכינרת להיות הכוכבת הראשית. אבל הסיפור של נבל דוד גליל ריזורט לא מתחיל בנוף, אלא דווקא בתזמון הגרוע ביותר שאפשר היה לדמיין. המלון נפתח לפני כשלוש שנים, רגע לפני שאזור הצפון נכנס לאחת התקופות הקשות שידע. המלחמות, הפינויים והמצב הביטחוני אילצו אותו להיפתח, להיסגר, לשוב לפעילות, ושוב לעצור. רק עכשיו, אחרי תקופה ארוכה של אי ודאות, נדמה שהוא מצליח סוף סוף להתחיל את החיים שתוכננו עבורו מלכתחילה. "הרעיון היה להקים מלון ליד אחד המקומות הקדושים ביותר לנצרות בעולם, כפר נחום", מספר איתי אשל, מנכ"ל רשת נבל דוד. "חשבנו בראש ובראשונה על תיירות נכנסת. הגורל רצה שבשלוש השנים הראשונות כמעט לא הגיעו לכאן תיירים מחו"ל, ולכן החלטנו להפנות את כל המאמצים לקהל הישראלי. כשהתיירות תחזור, היא תצטרף לקהל שכבר גילה את המקום". הקרקע שעליה נבנה המלון הייתה שייכת לכנסייה שבכפר נחום ונרכשה ממנה במיוחד לצורך הפרויקט. בהמשך מתכננת הרשת להרחיב את פעילותה גם לירושלים, במודל דומה לזה שפועל כיום בגליל ובנתניה.
המלון שנולד בזמן הכי גרוע - והפך לאחת ההפתעות היפות של הכינרת
יש משהו מעט עצוב בנסיעה אל הכינרת. ככל שמתקרבים אל האגם הלאומי, קשה להתעלם מהפער שבין הפוטנציאל העצום של האזור לבין המציאות. במשך שנים התרגלנו לחשוב שחופשה בכינרת פירושה בעיקר…
לא צעקני. פשוט יפה יש מלונות שמנסים להרשים כבר מהרגע הראשון באמצעות נברשות ענק, שיש נוצץ או לובי שמרגיש כמו ארמון. נבל דוד בוחר בדרך אחרת. בכניסה ללובי קשה אולי להבין מיד על מה כל ההתלהבות. אבל ככל שמתקדמים פנימה, מתחילים להבין את הרעיון. אבני בזלת כהות, חומרים טבעיים, קווים נקיים, ארכיטקטורה חכמה והמון אור טבעי יוצרים תחושה שהמבנה כולו צמח מתוך הנוף הגלילי ולא הונחת עליו. ואז מגיע הרגע שבו הכול מתחבר. קיר זכוכית עצום, המתפרש לאורך שבע קומות המלון, פותח את כל החזית אל הכינרת. לא מדובר בעוד חלון עם נוף, אלא באלמנט אדריכלי שמלווה כמעט כל תנועה במלון. בדרך לחדר, בירידה לבריכה, בארוחת הבוקר או בדרך לספא, הכחול של הכינרת פשוט נשאר מול העיניים. גם אם במקרה קיבלתם חדר שאינו פונה אל האגם, קשה להתחמק מהנוף. אבל אם התמזל מזלכם לקבל חדר שפונה מערבה, החוויה כבר אחרת לגמרי. אצלנו הווילונות היו פתוחים עוד לפני שנכנסנו. מאחורי קיר הזכוכית חיכתה הכינרת במלוא הדרה. בלי פילטרים, בלי מסגרות ובלי שום דבר שמפריע בדרך. כמו ציור ענק שמישהו תלה בקצה החדר. זה מסוג הרגעים שגורמים לך לעמוד כמה דקות בשקט, עוד לפני שפתחת את המזוודה. וכשזה קורה, מבינים שהמלון הזה לא באמת מוכר רק חדרים. הוא מוכר את אחת מנקודות התצפית היפות ביותר על הכינרת.
סוף שבוע שממלא את הראש, לא רק את המצברים בדרך כלל, כשמגיעים למלון לסוף שבוע, לוח הזמנים די צפוי. ארוחת בוקר, בריכה, אולי טיפול בספא, ארוחת ערב, עוד קצת בריכה וחוזר חלילה. אלא שבסוף השבוע שבו הגענו למלון התקיים ריטריט REWIRE של קהילת "סקרינז", והתחושה הייתה שמישהו החליט להוסיף לחופשה עוד שכבה שלמה. לא רק לנוח, אלא גם לחשוב. לא רק לברוח מהשגרה, אלא אולי גם להבין למה אנחנו כל כך ממהרים לחזור אליה. במקום עוד סוף שבוע של בטן גב, מצאנו תוכנית עמוסה בהרצאות, סדנאות ומפגשים שנגעו כמעט בכל מה שמעסיק אותנו ביום יום. איך נוצרים הרגלים, למה כל כך קשה להשתנות, איך הגוף והנפש משפיעים זה על זה ואילו מנגנונים סמויים מנהלים אותנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. אחד מרגעי השיא היה המפגש עם הקרדיולוג ד"ר נאדר בוטו, שבמשך שנים עוסק בקשר שבין גוף, נפש ותודעה. בהרצאה אישית ומרתקת הוא הסביר כיצד רגשות, טראומות וחוויות חיים משפיעים גם על הבריאות הפיזית שלנו. בהמשך עלה לבמה פרופ' דן אריאלי, שהצליח לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לקחת מחקרים מורכבים בכלכלה התנהגותית ולהפוך אותם לשיחה קלילה, מצחיקה ומלאת תובנות. הוא דיבר על ההרגלים שמנהלים אותנו, על הסיבות שבגללן אנחנו ממשיכים לחזור לאותם דפוסים, ועל מה באמת נדרש כדי לייצר שינוי שנשאר לאורך זמן. גם טליה גרין טיטיון הצליחה לרתק את הקהל בהרצאה על הדפוסים הלא מודעים שמנהלים את חיינו ועל האפשרות להשתחרר מהם, תוך שילוב סיפורים אישיים, כלים מעשיים והסברים על עבודתה, שבין השאר משלבת היפנוזה. אבל אולי הדבר היפה ביותר בריטריט היה דווקא מה שקרה בין ההרצאות. אנשים שלא הכירו מצאו את עצמם ממשיכים דיונים על כוס קפה מול הכינרת, מחליפים חוויות בבריכה או יושבים יחד עד השעות הקטנות של הלילה בלובי. היה נדמה שהתוכן לא נשאר באולם, אלא המשיך להדהד בכל רחבי המלון. בערב שישי שבר הקומיקאי דניאל חן את הרצינות במופע שנון, שבו "התחשבן" בחיבה עם כל אחד מהמרצים שעלו לפניו. הקהל, שכבר הספיק להכיר את הדמויות לאורך היום, התגלגל מצחוק. בליל שבת השתנתה האווירה לחלוטין. בריכת האינפיניטי, שמזווית מסוימת נראית כאילו היא מתחברת לכינרת, הפכה לרחבת ריקודים תחת כיפת השמיים, כשסקאזי עלה לעמדת הדי.ג'יי והוביל מסיבה שנמשכה עמוק אל תוך הלילה. השילוב בין מוזיקה, אלכוהול, אוויר הגליל והכנרת החשוכה ברקע יצר סיום מפתיע לסוף שבוע שעסק רוב הזמן דווקא בהתבוננות פנימית.
הפתעת הסופ"ש הייתה בכלל בספא אחרי כל ההרצאות, השיחות והבריכה, מגיע הרגע שבו הגוף מבקש את שלו. ספא "דריה" מצליח לעשות משהו שלא תמיד קל למצוא במלונות גדולים. הוא לא מרגיש כמו פס ייצור של טיפולים, אלא כמו מקום שמקדיש מחשבה אמיתית לחוויה. החלל שקט, מרווח ונעים, עם עשרה חדרי טיפולים, סאונות ואזורי מנוחה שמשלימים את התחושה שהזמן כאן זז קצת אחרת. אבל בסופו של דבר, הכול קם ונופל על המטפל. באזור הצפון, במיוחד אחרי השנים האחרונות, לא פשוט למצוא אנשי מקצוע מנוסים, ובמלון מודים שלא מעט מאמץ הושקע בגיוס הצוות. במקרה שלי, זה השתלם. העיסוי שקיבלתי היה מהטובים שחוויתי בשנים האחרונות. לא כזה שמלטף רק כדי להעביר את הזמן, אלא טיפול מדויק, מקצועי ומותאם למה שהגוף באמת צריך. יצאתי ממנו בתחושה המוכרת של חופשה אמיתית. כזו שבה אתה פתאום מבין שהכתפיים שלך היו מתוחות הרבה יותר ממה שחשבת.
גם האוכל מצליח לעמוד בציפיות במלון מהסוג הזה, האוכל הוא הרבה מעבר לעוד ארוחה. הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה, ולשמחתנו הוא עומד ברף שהמלון מציב לעצמו גם בשאר התחומים. ארוחת הערב מציעה מגוון רחב של מנות, עם שילוב בין מטבח ישראלי לבין נגיעות ים תיכוניות: דגים, בשרים (שוק האווז - מעדן!), סלטים טריים וקינוחים מפתיעים, למרות חותמת הכשרות שנהוגה במלונות בארצנו. בארוחת הבוקר, כשלקפה ולשאר מנות הבוקר המוכרות מצטרף גם הנוף החלומי של הכינרת והרי הגולן, שנשקף מחלונות הזכוכית הענקיים, היום שלך נראה מצוין עוד לפני שהתחיל. לצד מסעדת המלון פועל גם בר לובי הפונה אל הבריכה, מקום מצוין לעצור בו לקפה אחר הצוהריים או לקוקטייל בשעת השקיעה, כשהאגם נצבע בגוונים של כתום וזהב.
למרות האווירה השקטה והיוקרתית, נבל דוד אינו פונה רק לזוגות. במלון 276 חדרים, בהם גם סוויטות וחדרים עם דלת מקשרת למשפחות, בריכת ילדים, משחקייה גדולה עם מתחמים נפרדים לפעוטות ולילדים בוגרים, ובחודשי הקיץ מתקיימות פעילויות יומיות לילדים. במקביל, הוקדשה קומה שלמה לזוגות בלבד, עם ג'קוזי במרפסות ונוף פתוח אל הכינרת, כך שכל אחד יכול למצוא כאן את סגנון החופשה שמתאים לו. ומי שבכל זאת רוצה לצאת לכמה שעות מהמזגן ומהבריכה, ימצא במרחק דקות ספורות את כפר נחום, אינספור אתרי טבע, מסלולי הליכה, חופי הכינרת ושפע אטרקציות בגליל ובגולן. במתחם הוקם גם אמפיתיאטרון עם 800 מקומות, שכבר אירח בחודשים האחרונים הופעות של עידן רייכל והתקווה 6. הכוונה היא להפוך אותו למוקד תרבות אזורי, עם מופעים גדולים שישולבו בעתיד בחבילות הכוללות לינה במלון. "הרעיון הוא שאנשים לא יבואו רק לישון כאן", מסביר המנכ"ל אשל. "הם יגיעו בשביל חוויה שלמה, של מוזיקה, קולינריה, נוף ותוכן". זו גם אחת הסיבות שבגללן קשה להגדיר את נבל דוד כעוד מלון על שפת הכינרת. הוא מנסה לייצר יעד בפני עצמו.
המטרה: להחזיר את התיירות לצפון אחרי סוף שבוע בנבל דוד גליל ריזורט, קל להבין שהסיפור כאן גדול יותר ממלון חדש. זהו ניסיון להחזיר את הצפון למפת התיירות, דווקא אחרי שנים שבהן נדמה היה שהאזור כולו עסוק בעיקר בלשרוד. המלון לא מסתמך רק על חדרים מפוארים או על בריכת אינפיניטי מרשימה. הוא נשען על הנכס הגדול ביותר שיש לו - הכינרת - ונותן לה את מרכז הבמה, כמעט מכל נקודה במבנה. אפשר להתווכח על העיצוב, על התפריט או על סוג החופשה שכל אחד מחפש. אבל קשה להתווכח עם התחושה שעוזבים מכאן רגועים יותר משהגעתם. ואולי זה בדיוק מה שהצפון צריך עכשיו. לא עוד מלון, אלא מקום שמזכיר לישראלים למה התאהבו באזור הזה מלכתחילה, ושמסמן את תחילתה של דרך חדשה לתיירות בצפון. כמה זה עולה? • זוג על בסיס לינה וארוחת בוקר: החל מ-1,790 שקל ללילה. • ילד בחדר ההורים: תוספת של 450 שקל ללילה. • זוג ושני ילדים בשני חדרים מקושרים: החל מ-3,180 שקל ללילה על בסיס לינה וארוחת בוקר. הכותב היה אורח מלון נבל דוד גליל ריזורט