העיתונאי חיים יבין הלך לעולמו בגיל 93

אחד מרגעיו הבלתי נשכחים של יבין בתקשורת היה ב-1977, אז הגיש את משדר הבחירות לכנסת התשיעית, הפעם הראשונה בה תוצאות מדגם הבחירות הועברו בשידור חי בטלוויזיה הישראלית. אחרי שהכריז שמפלגת הליכוד הגיעה ל-44 מנדטים ושהאיש העומד בראשה, מנחם בגין, עתיד להיות ראש ממשלה, אמר: "מדובר, אם כן, כנראה לא פחות מאשר מהפך" (עם השנים, לציטוט נהיו חיים משל עצמו, ועד היום רבים מאמינים שיבין אמר "גבירותי ורבותי, מהפך").

התפנית הפוליטית הזאת הפתיעה, שימחה והפחידה רבים מאזרחי המדינה; פניו וקולו של יבין היו מה שנתן לה צורה. "איש לא היה מוכן למה שאנחנו קוראים היום 'המהפך'", הסביר יבין שנים מאוחר יותר בריאיון לכתב אילן לוקאץ'. כשסיפר איך הרגיש כששמע שבגין יהיה לראש ממשלה, אמר: "אני חשבתי שתוקף אותי השבץ. זה (היה) הרבה יותר חזק ממהפכה. ואז המצאתי את המילה 'מהפך'". הרגע הזה זכה לאינספור ניתוחים, חיקויים ופארודיות עם השנים.

בשנת 1997 יבין זכה בפרס ישראל לתקשורת. שנה לאחר מכן, כשהיה חלק משידורי קשת, יבין הפיק תכנית בשם "היום החמישי", ובה צוותו של יבין נלווה לאיש משטרה בשעה שדיווח למשפחת עולים על פציעתו האנושה של אביהם. תגובת המשפחה הוקלטה ללא הסכמתם, ובשל כך האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל הגיש תלונה למועצת העיתונות. בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות קבע ש"יבין פגע בכבודם של בני המשפחה בעת אסונם, חדר לצנעתם, פלש ללא כל זכות לביתם וניצל מצוקתם בחסות המשטרה לצורך הפקת תוכנית טלוויזיה". יבין הבהיר שקיבל מהמשפחה רשות לשדר את הקטעים בהשתתפותם, גם אם הכיר בדיעבד בכך שהיה צריך לערוך בקפידה את הקטעים הקשים יותר.

יבין המשיך לשדר עד לפרישתו הסופית ממהדורת מבט לחדשות בשנת 2008. בשידורו האחרון עלו לצדו בשידור חי עוד שניים מהקולגות שלו בערוצים המתחרים: מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון מחדשות ערוץ 10 ודני קושמרו מחדשות ערוץ 2, במיוחד כדי להיפרד ממנו כראוי. יבין לא פרש מעשייה טלוויזיונית מיד לאחר מכן: בנוסף לסרטים ולסדרות הדוקומנטריים שביים כשעוד היה מגיש חדשות, גם ביים את הסדרה "צבא העם" ואת הסרט "ירושלים - עיר של חלומות שבורים".

יבין היה נשוי ליוספה מ-1967, להם נולדו שלושה בנים, בהם הסופר יונתן יבין, ובת, דפנה יבין-רכס, שהלכה לעולמה לפני כשנה בגיל 54.

קרא את הכתבה המלאה במקור