הקרב שצה"ל לא בחר

עיקרי האירוע עוד לא דווחו, אבל המסר כבר נכתב: הצבא שכח כיצד להסתער. מפקד פיקוד המרכז מתעלל במתנחלים תמימים, מפקדים מפחדים ממשפטנים, חייבים לשחרר ללוחמים את הידיים, והתגובה חייבת להיות קשה.

צה"ל, מצידו, לא בדיוק ניסה לעצור את הסחף או להבהיר שאין קשר בין הוראות הפתיחה באש לתוצאות האירוע. אף שבתחילה הובהרה לכתבים הצבאיים תמונה מורכבת שמתכתבת גם עם המתיחות בגזרה בין יהודים לפלסטינים, די מהר עבר הצבא ובראשו הרמטכ"ל לרצף תגובות כמעט אוטומטי: מדובר בפיגוע, מתקיים מצוד, נגיע לכל המעורבים, וכמובן תמונות מהריסת בית המחבל. מכונת המסרים פעלה מהר יותר ממכונת התחקיר. במקום להתעקש על כך שהאירוע מורכב ושנסיבותיו אינן ברורות, הצבא בתגובה פבלובית שלף את הטקסט הקבוע. בכך, לא רק מיישר הצבא קו עם מסר פוליטי ברור, הוא גם מכשיר את האירוע הבא.

במשך חודשים ארוכים נמנע הרמטכ"ל מעימות של ממש עם הפשיעה הלאומנית. מדי פעם הסביר שהאירועים פוגעים בהתיישבות ומסיטים את תשומת הלב של צה"ל, אבל קשה היה שלא להבין שיש כאן בחירה מודעת, לא לבחור את הקרב הזה. המציאות באיו"ש כמעט בלתי אפשרית עבור הצבא שחלק מסמכויותיו הופקעו ובהיעדר רוח גבית של הדרג המדיני. אבל העובדה שסיור כמו זה שיצא ביום שישי התאפשר, קשורה גם בהתנהלות צה"ל, שהוא, אחרי הכל, הריבון בשטח.

בסקר יולי של המכון למחקרי ביטחון לאומי פחות מ-40% מהציבור סבר כי החלטות בנושאי ביטחון לאומי מתקבלות על בסיס שיקולים ביטחוניים בלבד. צה"ל לא יכול כמובן לשנות חשדנות זו בעצמו, אבל הוא גם לא יכול להרשות לעצמו להיתפס כמי שמשתף פעולה או נמנע מלפעול בהתאם להערכות הביטחון שלו, מחשש מפני עימות פוליטי.

צה"ל כפוף לדרג המדיני. זהו עיקרון המעוגן בחוק יסוד. הממשלה קובעת מדיניות, והצבא מבצע אותה. אבל כפיפות חוקתית אינה יכולה לכופף את עמוד השדרה של הפיקוד הבכיר. ממלכתיות אין פירושה איזון פוליטי או בריחה מעמידה מול דרג מדיני. צבא עם המגייס מכוח חוק אזרחים הנמנים על מגזרים פוליטים שונים, חייב את אמונם של כלל משרתיו, שהוא שולח אותם לסכן את חייהם רק עבור משימות ראויות. לא כולן ישקפו את עמדותיהם הפוליטיות של כלל המשרתים, אבל כולן אמורות להיות כאלה שמצדיקות את הסיכון.

קרא את הכתבה המלאה במקור