"דוגמה אחת שהלהיבה אותי, ומופיעה גם על גבי ההזמנה, היא האיור לשיר 'אדון חרדון המפוזר'. המאייר לקח את הסיפור על החרדון ששכח מאין בא ולאן הוא הולך, ויש לו כיוונים וחיצים והוא תועה בדרך, וזה מעוצב בצורה מופלאה. להפתעתי מופיע בתערוכה גם איור יפה של עץ ורוח שאיירה הנכדה שלי, פז נאור".
"אחרי כמה ימים נחצ'ה שלח לי מכתב וסיפר שיצאה לו מנגינה עצובה מדי ושהשיר לא מתאים לטקס סיום. הוא שאל אם יש לי עוד שיר, אז כתבתי במיוחד שיר בשם 'זרעים של מסטיק', שממנו הוא התלהב. נחצ'ה ביקש ממני לכתוב עוד עשרה שירים בסגנון דומה כדי שנעשה מזה הצגה. צחקתי צחוק גדול, כי מעולם לא כתבתי הצגה לפני כן. אבל לשמחתי זה זרם לי בטבעיות וללא מאמץ רב מדי. אחרי שהוספתי קטעי קישור, שיהוו קו מחבר שיתאים לילדים בקיבוץ, נולדה ההצגה ‘זרעים של מסטיק'".
"נורית הייתה אז ממש בתחילת דרכה. זה היה השיר השני שלה בסך הכל שהתפרסם בתקשורת. אני זוכרת שהגעתי אליה והשמעתי לה את המילים, והיא כתבה לחן מדהים. השיר יצא כל כך טוב ומורכב, ששאלתי אותה בחשש: 'נורית, זה שיר לילדים? את באמת חושבת שילדים יצליחו לשיר את זה?'. היא הסתכלה עליי וענתה לי במשפט שאני לא שוכחת: 'לאה, את פשוט לא נותנת לילדים מספיק קרדיט'. היא צדקה בגדול. אני מאוד אוהבת לעבוד איתה. כל מנגינה שנורית הירש כותבת היא מתנה וחג עבורי".
