השבוע נתקל ראש ממשלת ישראל בחבורת החמוצים

טראמפ איננו טוב יותר מנתניהו בכל הקשור לרברבנות ונגע ההיבריס. אלא שטראמפ הוא ראש מעצמה שמספקת לישראל חימושים, הגנה, מוטת כנפיים רחבה, תקציבים למכביר. טראמפ נרקיסיסט ידוע, ואוהב להיות הטווס היחיד המהלך על שפת האגם. השחצנות של נתניהו לא רק הפריעה לו במישור האישי. טראמפ מתעב התרועעות בחברת מי שמתויגים כ"לוזרים", ונתניהו הוא בעיני רבים בארה"ב מפסידן שאיבד את ההילה המנצחת שהייתה לישראל. טראמפ הבין שבכל החזיתות ישראל מתפארת ביכולתה לכתוש, לשטח, להפר הסכמים והפסקות אש, ושכל התחבולות לא מביאות לתוצאות. אין בהן גורם משנה משחק, ומחירי הנפט ממשיכים לעלות - מה שפוגע לא רק בכלכלה האמריקאית אלא גם בזו העולמית.

רמת הקשב של טראמפ היא נמוכה ויש לו הרגל די מגונה לאמץ את הדעה של האחרון שלחש על אוזנו. הוא מתעורר בבוקר ומאיים לפתוח את שערי הגיהינום על איראן ובחלוף כמה שעות אומר שהם דווקא אנשים נחמדים וחכמים. בבוקר הוא חדור ברוח קרב, ולקראת ערב, הוא קורא את הנתונים מהבורסה ומשתגע. הוא לא צריך את זה במשמרת שלו, בטח לא לפני בחירות האמצע.

השבוע נתניהו דפק על השער של הנשיא. טראמפ פתח לו את הדלת אבל לא הושיט אליו את זרועותיו. שפת הגוף שלו והמילים שיצאו מפיו סביב הביקור, העידו שנמאס לו. לא מן הנמנע שהוא קשוב יותר לקולות הקוראים להטיל הגבלות נשק על ישראל.

אולי מעז יצא מתוק, אולי מישהו שינהיג את ישראל בעתיד יבין שאין מלחמות שמחות, והכרעות עדיף לקבל בשדות המדיניים. ואולי יקום המנהיג שינפח פחות שרירים ויבין את מגבלות הכוח ואת הצורך אחרי כל המלחמות הקודרות לנסות פעם אחת את מסלול השלום ויאפשר לישראל לרקוד מחדש עם אמריקה, עם העולם.

קרא את הכתבה המלאה במקור