לידיעת הנוסעים לארה"ב: זהירות – "טפיל החסה" ממשיך להתפשט, אלפים כבר נדבקו

אדם שנדבק מפריש בצואה מעין ביציות מיקרוסקופיות של הטפיל, המכונות אואוציסטות. בשלב שבו הן יוצאות מהגוף הן עדיין לא מדבקות. הן זקוקות לתקופה של ימים עד שבועות בסביבה, בדרך כלל בטמפרטורות חמות, כדי להבשיל ולהפוך למדבקות. לכן הדבקה ישירה מאדם לאדם נחשבת לא סבירה, בניגוד למחלות מעיים אחרות שעלולות לעבור במהירות בין בני משפחה או ילדים במסגרות חינוכיות.

אחת ההתפרצויות הגדולות שנחקרות כעת נקשרה על סמך ממצאים אפידמיולוגיים לחסה מסוג אייסברג שמקורה במרכז מקסיקו. החסה שווקה למסעדות, לשירותי הסעדה ולחנויות במספר רב של מדינות, וחלקה הוגש בסניפי רשת המזון המהיר טאקו בל. היצרנית טיילור פארמס מקסיקו הודיעה ב-17 ביולי על הסרת כל חסות האייסברג שמקורן באזור מהשוק האמריקני.

נכון לעדכון האחרון, ההתפרצות הקשורה לחסה כוללת 1,947 חולים ב-9 מדינות ולפחות 98 אשפוזים. לא דווח על מקרי מוות. הרשויות מדגישות שהקשר לחסה מבוסס על ראיונות עם חולים ועל מעקב אחר שרשרת האספקה. בדיקה ראשונית של דגימת חסה שנחשבה חיובית לטפיל הוגדרה לאחר בדיקה חוזרת כתוצאה חיובית שגויה, ולכן עדיין לא התקבל אישור מעבדתי ישיר שהטפיל נמצא במוצר.

העובדה שלא נמצא הטפיל בדגימת מזון לא שוללת את הקשר להתפרצות. הזמן החולף עד לאיתור מקור אפשרי ארוך, ותוצרת טרייה נאכלת או מושמדת בתוך ימים. כשפקחי המזון מגיעים לחווה או למפעל, היבול החשוד כבר לא נמצא במקום ולעיתים החלו לגדל שם גידול אחר.

במקביל להתפרצות הקשורה לחסה, מינהל המזון והתרופות האמריקני חוקר מוקדים נוספים. באחד מהם עלה מספר החולים מ-72 ל-93, ועדיין לא זוהה מוצר מזון משותף. מוקד נוסף כולל 10 מקרים שמקורם לא ידוע. כמה חקירות קטנות יותר הסתיימו בלי שהרשויות הצליחו לזהות בוודאות את המזון שהוביל להדבקה.

התסמין העיקרי של המחלה הוא שלשול מימי ותכוף, שעלול להופיע באופן פתאומי ובעוצמה רבה. תסמינים אחרים כוללים התכווצויות וכאבי בטן, נפיחות, גזים, בחילות, אובדן תיאבון, ירידה במשקל ועייפות ניכרת. חלק מהחולים סובלים גם מהקאות, כאבי גוף, כאבי ראש וחום נמוך.

התסמינים מתחילים בדרך כלל כשבוע לאחר החשיפה, אבל תקופת הדגירה עשויה להימשך יומיים עד שבועיים. בלי טיפול, המחלה עלולה להימשך שבועות ואף יותר, ולעיתים השלשול חולף וחוזר בכמה גלים. השלשולים הממושכים עלולים לגרום להתייבשות, להפרעות במלחים ולירידה משמעותית במשקל. חולים עם מערכת חיסון מוחלשת נמצאים בסיכון למחלה ממושכת וקשה יותר.

האבחון מתבצע באמצעות בדיקת צואה ייעודית. בדיקות צואה שגרתיות לא תמיד כוללות חיפוש אחר ציקלוספורה, ולכן על הרופא לבקש במפורש בדיקה לטפיל. גם אז עלולה הבדיקה להחמיץ את הזיהום, ולעיתים נדרשות כמה דגימות צואה שנלקחות בימים שונים.

הטיפול המקובל הוא האנטיביוטיקה טרימתופרים וסולפמתוקסזול, המוכרת בישראל בין השאר בשם רספרים. לצד הטיפול התרופתי חשוב להקפיד על שתייה והשלמת נוזלים ומלחים. אנשים שאלרגיים לתרופות ממשפחת הסולפה נדרשים להתייעץ עם הרופא, מאחר שאין חלופה אחת שנחשבת יעילה באותה מידה לכל החולים.

המרכז האמריקני לבקרת מחלות ממליץ לשטוף היטב פירות וירקות מתחת למים זורמים, גם כשעל האריזה מצוין שהם נשטפו מראש. עם זאת, שטיפה לא מבטיחה הסרה מלאה של הטפיל, וחומרי חיטוי רגילים עלולים לא להשמיד אותו. בישול לטמפרטורה של 70 מעלות לפחות מסוגל להרוג את הציקלוספורה, אבל חלק גדול מהירקות שנקשרו להתפרצויות נאכלים טריים.

קרא את הכתבה המלאה במקור