לענות בכן להסכם

העניין הוא שהשפל הזה לא התחולל יש מאין. נכון, יש מימון קטארי לשנאת ישראל. נכון, האוניברסיטאות בארה"ב הפכו לחממה של רעיונות הזויים לשלילת זכות קיומה של ישראל. נכון, הפרוגרסיבים משתלטים על דעת הקהל, והימין האנטישמי בנוסח טאקר קרלסון וקנדיס אוונס זוכה לפריחה.

אבל מדובר גם במדיניות ישראלית. שבועות בודדים לאחר 7 באוקטובר החלו להופיע כותרות: חמאס מסכים להפסקת אש וישראל מסרבת. זה כמובן הלך והחמיר עם עוד ועוד הצהרות אוויליות של בכירים מישראל, לא רק בן גביר וסמוטריץ', שהציגו את ישראל כקולוניאליסטית ופשיסטית ואת תושבי עזה כקורבנות של ממשלת הימין הקיצוני בישראל.

כך שגם אם מדובר בהצהרות הטעיה בנוגע להתפרקות מנשק, הן עוד שלב במלחמה האסטרטגית נגד ישראל. משום שבעבר, לפני השתלטות ה"ימין-על-מלא" על ישראל, היינו יכולים לטעון, וזה היה נכון, שישראל אומרת כן והצד הפלסטיני אומר לא. אפילו בתגובה הישראלית לחזון השלום של טראמפ הייתה חזרה קצרה למדיניות שרק היטיבה עם ישראל משום שנתניהו אמר כן, אפילו חלק ממדינות ערב הגיבו בחיוב, אבל הפלסטינים, כהרגלם, השיבו בשלילה.

במלחמה האסטרטגית הנוכחית, השאלה החשובה, לפחות בשלב הנוכחי, היא לא אם ההסכם יתממש. השאלה היא את מי יהיה אפשר להאשים בהכשלתו. נכון לעכשיו הרושם הוא שחמאס אומר כן. נכון שכאשר נכנסים לפרטים זה לא בדיוק כך. יש התניות. אבל במלחמת השח האסטרטגית – חמאס צובר נקודות.

השאלה היא איך תגיב ישראל. נתניהו שומר כבר שעות ארוכות על שתיקה. זה כבר משהו. אבל זה לא מספיק. משום שחמאס מתנהל אסטרטגית ואומר "כן". אם ישראל תתנהל פוליטית ותגיד "לא", זה בדיוק מה שיגרום לעוד שפל במעמדה בעולם בכלל, בעולם הערבי, ובעיקר בארה"ב. חמאס כבר הצליח להכניס טריז בין ישראל לבין הדמוקרטים ודעת הקהל בארה"ב. "לא" ישראלי ל"כן" של חמאס, שכבר אוּמץ על ידי טראמפ – יכניס טריז גם בין ישראל לנשיא האמריקאי.

ישראל עשתה אינספור טעויות אסטרטגיות מאז 7 באוקטובר. חמאס מכין לה עוד מלכודת, מקווה שישראל תעשה עוד טעות. צריך לומר כן. אם חמאס אכן יתפרק מנשקו – הרווחנו. ואם חמאס ייחשף בסרבנותו – לפחות לא הפסדנו.

קרא את הכתבה המלאה במקור