הפגיעות באיראן קשות. כך דיווחו לנשיא טראמפ ראש פיקוד המרכז וראש המטות המשולבים. כל כך קשות, שאפשר להפסיק את התקיפות. אין הסכם, אבל יש הסכמה – שקט ייענה בשקט. ולהסכמה הזאת צריכה…
הפגיעות באיראן קשות. כך דיווחו לנשיא טראמפ ראש פיקוד המרכז וראש המטות המשולבים. כל כך קשות, שאפשר להפסיק את התקיפות. אין הסכם, אבל יש הסכמה – שקט ייענה בשקט. ולהסכמה הזאת צריכה לקרוא בשמה האמיתי. כניעה. עוד אחת בסדרה. משום שזה בדיוק מה שאיראן רצתה. היא שוב לא מסכימה לאף אחד מהתנאים שהציבה ארה"ב, לפני ואחרי שהחלה הלחימה. לא לפיקוח כלשהו על מתקני הגרעין. לא להוצאת האורניום. לא להפסקת או הגבלת ייצור הטילים. לא להפסקת הסיוע לשלוחות הטרור בעיראק, בתימן, בלבנון, ובפלסטין. כלום. ואם תהיה חזרה למזכר ההבנות, איראן תקבל הרבה מתנות. גם ייצוא נפט. גם הפשרת מיליארדים שהוקפאו. גם הבטחות לפיצויים בסך של 300 מיליארד דולר על נזקי המלחמה. אין ולא היה בהיסטוריה של המלחמות הסכם כל כך אומלל, שבו מדינה שהיא ראש ציר הרשע והטרור האזורי סופגת מכות קשות, אבל בסופו של דבר מכתיבה את תנאי הסיום, כלומר הכניעה, של הצד שהכריז שהוא המנצח.
יכול להיות שהנימוקים שהציגו ראשי צבא ארה"ב נכונים. מלחמה היא לא האופציה הטובה ביותר ובוודאי לא היחידה. ומחסור במיירטים הוא בהחלט שיקול. איראן היא מדינה של למעלה מתשעים מיליון בני אדם. כמויות הטילים שלה כנראה הרבה יותר גדולות מכל ההערכות המקוריות, והיא גדולה יותר מגרמניה וצרפת גם יחד. ההפצצות לא הובילו לתוצאות המקוות. אבל יש אופציה נוספת. סגר. המחיר ידוע מראש. איראן תטיל סגר על מצרי הורמוז. אבל זה ממילא המצב. והספינות הבודדות שהצליחו לעבור לא שינו את המצב. נכון, זה לא זבנג וגמרנו. אבל יש סיכוי שעם קצת סבלנות - סגר היה מוביל לקריסת משטר האימים. לשם כך יש צורך בנחישות ובסבלנות. הסנטור לינדזי גרהם אמר שטראמפ הוא הצ'רצ'יל של ימינו. יש חשש שקיבלנו צ'מברליין.
מה המשמעות של הסכם ה"שקט תמורת שקט"? המשמעות היא שראשי משמרות המהפכה יכולים להמשיך במלוא המרץ. אף מתקן גרעיני לא הושבת מאז החלה הלחימה, בסוף פברואר. היו אינספור הצהרות על הפגיעה הצפויה במתקן שהולך ונבנה בהר המכוש, שאליו, לפי מקורות מודיעיניים, הועברו צנטריפוגות להמשך העשרת האורניום ואולי גם חלק מהאורניום שכבר הועשר. אבל שום דבר לא קרה. קיבלנו, כמאמר ז'בוטינסקי, שקט שהוא רפש.
ראשית, המשטר האיראני יודע, כנראה כבר זמן רב, שאין שום משמעות לאיומים של טראמפ. שנית, מדינות המפרץ, שארה"ב הייתה מבחינתן המעצמה ההגמונית שתסיר את האיום האיראני – התגלו כמעצמה רופסת, ללא אורך נשימה. שלישית, האזהרה של ראשי צבא ארה"ב שגם המהלומה שהייתה מתוכננת ליום שישי לא הייתה מובילה לשינוי ממשי – מעידה שאין עוד מה לעשות נגד המשטר האיראני. הוא אולי חבול ומוּכּה, אבל עומד על הרגליים ומשיג כל מה שהוא רוצה. ורביעית, המצב האסטרטגי בסוף המלחמה גרוע יותר מזה שבתחילתה.
וחמישית – ישראל נקלעה למצב בעייתי. כבר עכשיו מואשם נתניהו בכך שגרר את ארה"ב למלחמה שגרמה רק לנזקים. נתניהו אמור להיפגש היום עם טראמפ. יש עוד נושאים, כמו לבנון וסוריה, שבהם עמדת טראמפ שונה מעמדת נתניהו. אבל העיקר הוא איראן. מה יעשה נתניהו? אם יצליח לשכנע את טראמפ לחזור ללחימה – אין שום ביטחון שמה שלא הסתיים בהצלחה מאז סוף פברואר יסתיים בהצלחה עכשיו. ואם לא יצליח - אז איראן נשארת כשידה על העליונה וישראל מול שוקת שבורה. בשני המקרים - העוינות נגד ישראל בימים הללו תיראה כמו משחק ילדים לעומת העוינות שעוד תגיע.
אין צורך בלחץ של נתניהו לחידוש המלחמה. נדמה שאפילו להפך. נתניהו צריך, במהלך הביקור הקצר שלו, ליצור את הרושם שישראל לא דוחפת לעוד עימות. ולא משום שאין צורך בהקרסת המשטר בטהרן. בוודאי שיש צורך. אלא שאפשר לסמוך על איראן שהיא זו שתפר את ההסכמה. הרי זה בדיוק מה שהיא עשתה לאחר שנחתם מזכר ההבנות. היא קיבלה הכל. היא רצתה עוד. דוברים איראניים פצחו בקריאות לרצח טראמפ. וכי מישהו חושב שהפעם הם יגיבו בהרכנת ראש? הרי כבר אתמול הייתה מתקפת כטב"מים על סעודיה.
חלון הזדמנויות קטן נפתח, באופן פרדוקסלי משהו, דווקא מכיוון הנכונות האמריקאית לגרעין אזרחי בסעודיה. זה לא פשוט. צריך לנטרל את עניין העשרת האורניום. אבל לישראל יש שוב הזדמנות להגיע לנורמליזציה, על ידי הצהרה מרוככת בעניין הפלסטיני. זה לא אמור להיות מסובך. זה הרי מופיע בהסכם עשרים הנקודות להפסקת אש עם החמאס. אז מדוע נתניהו העניק את האמירה הזאת לחמאס, לאחר לחץ טורקי-קטארי על טראמפ, אבל לא לסעודיה, כאשר הרווח לישראל אדיר?
קרא את הכתבה המלאה במקור
