בין מיני, חוטיני ופלטת שבת: איך הפכה שמירת שבת לטרנד הלוהט ברשת?

החתונה של עומר לוי ו"מאמי"/פיפול פוטוגרפיבין יום מיני ליום חוטיני, שמירת שבת למהדריןעוד אודה שאין לי מושג האם מדובר בשינוי אמיתי של נתיב החיים, בואכה חזרה מלאה בתשובה (אני מניח שלא) או שמירת שבת על דרך ההתנסות. ואם כן, אז האם כל שבת מעתה, או שמא רק כל שבת שנייה או שלישית - כי ככל שהעמקתי בתחקירון, גם לכאלה נחשפתי, ממש כמו לקולגות של לוי ש"לוקחות על עצמן" יום צניעות אחד בשבוע, בין יום מיני ליום חוטיני.תכף נפתח את הכל על גבי פלטת השבת המתגלגלת (נייס!) של לוי, אבל קודם כל הבהרה חשובה, למרות שהיא כמעט מיותרת: רשאי כל אדם, גבר או אישה, לחיות את חייו על פי אמונתו. בין אם ישמור שבת או אם לאו, בין אם תפריש חלה או בורקס, בין אם מדובר בכל שבת בשבתה או רק אחת סימלית בחודש. אנחנו בעידן שבו הכל הולך - וטוב שכך.יחד עם זאת, אודה שתמיד סברתי שדת, בניגוד למסורת, היא משהו קצת יותר עמוק. כלומר משהו שיש בו יותר מעסקאות חליפין פעוטות כמו "הפרישי חלה וחושי את השכינה" או "כסי את שיערך וקדושה תמלא את ליבך".דהיינו לא אמונה יתרה, ודאי שלא התעמקות בטקסט כלשהו (בעיני מהות הרוחניות היהודית) אלא אוסף של מחוות כלפי אורח החיים הדתי.

הצטרפו לוואלה פייבר ותהנו מאינטרנט וטלוויזיה במחיר שלא הכרתם

לגיטימי? בוודאי! מטומטם? וואלה מטומטם, אבל גם אופנתי ובעיקר חוצה דורות ומחנות. הן גם אנשי הפלמ"ח למשל - אם לחתוך בחדות מקצה המנעד המזרחי-עממי-אמוני לאשכנזי-חילוני-ותיק, התהדרו בשפמים וכאפיות, כמנהג הערבים. לא כניסיון התקרבות אל תרבות המזרח התיכון, אלא להפך, כדי לרשת אותה באמצעות ניכוס של סימבולים ויזואליים מתוכה. רוצה לומר: אם מישהו צריך להיות מודאג מכל היהדות-בשקל הזאת, הרי שזה דווקא הציבור החרדי, שלילדים שלו יהיה קל יותר להתחבר לווייב המסורתי של משפיעני הרשת מאשר לחילוני גמור מבחירה, כמוני למשל.שניקח את ההרהורים על רוח התקופה אל המטבח? כי אם תרימו את הראש מפלטת השבת של הגברת לוי, תמצאו את הטרולי של עינב בובליל, בעוד סרטון שחרך את הרשת, בו היא נראית אורזת ערמות של מאכלים כשרים לקראת נסיעה לחו"ל.הבטתי קצת נדהם בטרולי של בובליל, משתי סיבות עיקריות: ראשית, חלק גדול מהמזון הדרוש לאדם ניתן להשיג בארץ היעד גם מבלי לעבור על חוקי הכשרות, כמו שיודעים כבר כמה דורות של מטיילים דתיים.

קיבלה על עצמה לשמור שבת. עומר לוי ועוגת הצ'יפס/מור צידוןבין יהדות קונסרבטיבית ליהדות "קונסרבית"נכון, תמיד טוב שיהיו לך כמה קופסאות טונה או צרור של פירות יבשים בתרמילך, לעת מצוא, אבל כמעט בכל ארצות תבל לא צריך יותר מכך, בטח לא ברמת שמירת הכשרות שהגברת בובליל מחויבת לה.שנית, התגנב ללבי החשש שמא הצגתם של גדני בוקר למשל, מוצר שאפשר לאכול גם גרסאות חו"ל שלו, לא נועד רק למטרות כשרות. אבל אולי אני, נציג היהדות הקונספירטיבית, לא מבין מספיק את הדקויות שמפרידות בין יהדות קונסרבטיבית ליהדות "קונסרבית".שמירת כשרות, מטבע הדברים, מצמצמת את מנעד המזונות המותרים לאדם השומר. כלומר - מצמצמת את המנעד הקולינרי שלו - ובהנחה שקולינריה היא גם תרבות, הרי שגם את המנעד התרבותי שלו. זו כמובן אינה סיבה לאדם לעבור על אמונתו, אבל הייתי רוצה לראות לפחות הבעת צער קטנה בעיניו של הפודי-הדתי.

עינב בובליל לובשת סאקס/צילום מסך, instagram/einavbooblil_benistiלבשל בלי לחללאחד שכזה, קולגה, איש ימין קיצוני שחלק מדעותיו על יהדות ופוליטיקה מסוגלות להוציא אותי מדעתי, ביקש ממני פעם לנסות לדייק לו את טעמם של סוגים שונים של מה שמכונה "פירות ים". שום דבר באמונתו לא התערער ושום דבר ממה שתיארתי לא היה גורם לו להכניס את המקור לפיו, אבל הוא ניסה לרדת לעומק הטעמים שהיא מונע מעצמו בשל ההקפדה על הכשרות. אנו סולדים זה מדעותיו של זה מאז כמעט על בסיס יום-יומי, אבל כשני אנשים שמכבדים ביס הגון לצד כוס משקה, יש בינינו הערכה הדדית גדולה.אמרנו שההקפדה על כשרות מצמצמת את המנעד הקולינרי, אבל יש שדווקא שמתוך שלא לשמה - בא לשמה, כמו למשל השימוש בשומן אווז, בעיקר במטבח האלזסי, כתחליף לשומן חזיר, תחליף-מאונס שהוליד כמה יצירות קולינריות מענגות. או למשל, אפרופו פלטת השבת ששימשה נקודת יציאה לדיון הזה, הצורך היהודי לבשל לשבת מבלי לחלל אותה, שהשפיע על המקומיים. באי יווני שבו גרתי פעם במשך כמה חודשים, היה מאכל שענה לשם הפשוט משהו "מרק חומוס" שהיה מורכב, ובכן, מחומוס מבושל בבישול אטי (דרך דלה לתאר מרק עשיר).המקור למנה היה מנהגן של נשות הכפר להגיע את המאפייה המקומית עת כיבה האופה את האש - ולהעמיד בתנור (הלוהט עדיין, אך המתקרר לאיטו) סירים עם חומוס ומעט מים. את ההשראה קיבלו ממנהגן של שכנותיהן היהודיות שהשתמשו בחום התנור כבפלטת שבת, והנה לכם בישול שמבוסס כולו על חום צבור.

יחד עם זאת - ואחרי שגמרנו למלל גבורות ישראל, מותר לטעון שאוכל יהודי-מסורתי של שבת הוא קצת משעמם? קחו את הסמל האולטימטיבי שלו, הצ'ולנט. חמין יכול להיות מנת חורף נהדרת, אבל לא רק שעכשיו כבר כמעט אוגוסט, אלא שאפילו בינואר (טבת) יש גבול עד כמה אפשר להנות ממנו שבוע אחר שבוע.שלא תבינו לא נכון: על הציר שבין מרקים לתבשילי קדירה יש לא מעט מאכלי שבת כשרים שאפשר לעוף עליהם. מה לעשות שלמי שאינו מקפיד על כשרות יש הרבה יותר? שוב, זה לא ניסיון לערער על האמונה שברור לי שאיש לא ימכור בעד מנה מוקפצת או שניצל, אלא רק הפניית תשומת הלב לצמצום מכוון של המנעד הקולינרי בשם האמונה (או המסורת, לא ניכנס לזה שוב).נחזור למשבצת הפתיחה: אין לי שום רצון (וברור שגם לא יכולת) לעצור את גל סרטוני האנשים ש"מקבלים על עצמם" כל מני איסורים מהיהדות האורתודוכסית ומשלבים אותם באורח חיים חילוני.אני יכול לצעוק עד מחר שאין פה שום רוחניות, עומק או אמונה, ועדיין - איש באמונתו יחיה ומשפיענית רשת תחשוף את קהלה לפלטת שבת חדישה (אודה שגם אני עפתי על העיצוב, שאינו מכריח להקצות מקום קבוע על השיש). אז כבר הודיתי שבעיני פתיחות קולינרית היא קודם כל פתיחות תרבותית, לכן קצת חבל לי שמי שמוגדרת "משפיענית" בתחום האוכל החליטה להצר את שדה הראייה שלה. מצד שני, יש לי מספיק חברים צמחוניים וטבעוניים כדי להבין שאנשים סוחרים בחירותם הקולינרית בשם אמונה ותפיסות שבעיניהם הן מוסריות-ערכיות - ויוזמות כמו "מיט-לס מאנדיי" הן ההוכחה שגם אצל הצמחוניים יש כאלה שמאמצים מנהג רק ליום אחד בשבוע. מכאן שלא נותר לי אלא לאחל לגברת לוי ולפלטת השבת שלה חיים מאושרים ומלאי טעם, וזכרו שלפחות על פי היהדות צריך לא רק להקפיד על מה שנכנס אל הפה, אלא גם לברך: "אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים", כשהוא יוצא.

קרא את הכתבה המלאה במקור