בשיעורו השבועי על פרשת עקב עמד הגאון החסיד הרב מנחם מנדל פומרנץ על הצימאון האנושי לחדשות, והציג את הדרך שבה ניתן להפנות את הצורך הזה אל לימוד התורה. את דבריו פתח בסיפור על יהודי…
בשיעורו השבועי על פרשת עקב עמד הגאון החסיד הרב מנחם מנדל פומרנץ על הצימאון האנושי לחדשות, והציג את הדרך שבה ניתן להפנות את הצורך הזה אל לימוד התורה. את דבריו פתח בסיפור על יהודי שננטש במשך שנתיים על אי בודד, וכאשר הגיעה אונייה להצילו ביקש תחילה לקרוא את כל עיתוני התקופה. לאחר שנחשף למלחמות, למשברים, לרדיפות ולאסונות, החליט להישאר באי – אך ביקש שיסדרו לו מנוי לעיתון, כדי שיוכל לדעת כיצד הכול ממשיך.
לדברי הרב פומרנץ, הסיפור מבטא את המשיכה העמוקה של בני האדם לדעת "מה חדש". בעבר היו החדשות עוברות בחצר בית הכנסת בין מנחה למעריב, ובהמשך נוסדו עיתונים, מהדורות וקווי מידע. הצריכה הזאת מעניקה לאדם תחושת שליטה מדומה ומפיגה לרגע את החרדה מפני חוסר ידיעה, אך כאשר היא הופכת לבלתי פוסקת היא עלולה לגרום נזק נפשי משמעותי.
את המענה לצורך הזה מצא הרב בדברי ה"שפת אמת", שלפיהם התורה עצמה היא מקור בלתי פוסק של חדשות. "בתורה יכולים לשמוע חדשות בכל עת", נאמר בשיעור. אדם הלומד תורה אינו פוגש טקסט ישן, אלא מגלה בכל פעם עומק חדש, טעם נוסף והבנה שלא הייתה לו קודם. החדשות שבעיתון מתיישנות במהירות, ואילו בתורה ככל שחוזרים ומשננים – מתגלים חידושים נוספים.
היסוד נרמז בפסוק "והיה אם שמוע תשמעו". רש"י מפרש: "אם שמוע בישן – תשמע בחדש". ככל שאדם ממשמש בדברי התורה וחוזר עליהם, כך נפתחים בפניו רבדים חדשים. בניגוד לחפץ שנשחק ככל שמשתמשים בו, התורה דווקא מתחדשת מתוך הלימוד החוזר ומזמינה אל הלומד עוד ועוד גילויים.
הרב פומרנץ הסביר כי מתן תורה איננו אירוע חד-פעמי שהיה בעבר, אלא זרימה מתמדת שאינה נפסקת. התורה החדשה, לדבריו, "מחפשת" את מי שכבר מחובר אליה, כפי שטיפות מים נמשכות ומתחברות זו לזו. אדם שיש בו תורה ועמל בה נעשה כלי לקבלת חידושים נוספים, ובכך מתקיים בו הציווי: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".
בחלקו השני של השיעור עסק הרב בלוחות השניים, שנעשו בידי משה רבנו ולא ישירות בידי שמיים. לדבריו, אין לראות בכך ירידה במדרגה, אלא מעלה מיוחדת: לאחר שמשה מסר את נפשו על ישראל, התפלל ולימד עליהם זכות, הוא נעשה שותף בכתיבת הלוחות. מכאן שכל אדם המתאמץ ומתמודד עם קשיים בלימוד אינו מתרחק מהתורה, אלא להפך – קושר אותה אליו והופך אותה יותר ויותר ל"תורתו".
לסיום הדגיש הרב כי השאלה המרכזית איננה רק כמה שעות אדם לומד, אלא מה באמת עומד במרכז עולמו. אדם יכול לעבוד שעות רבות לפרנסתו ובכל זאת התורה תהיה עיקר חייו, אם אליה הוא משתוקק, אותה הוא מעריך ועל קביעות הלימוד שלו אינו מוותר. "איש לפי מהללו" – האדם נבחן לפי מה שמעורר את הערכתו, מה ממלא את ליבו ולאן מופנים כיסופיו.
קרא את הכתבה המלאה במקור
