"ספיידרמן: יום חדש" לא מצדיק זמן מסך של 145 דקות

בין נבל אחד לאחר ובתוך כל מסע החיפוש העצמי שלו והסטוקינג המטריד אחר נד ואם. ג'יי, איש העכביש עובר שינויים גופניים שמגבירים ומשנים את הכוחות שלו. שינוי פיזי שהוא דימוי למשבר הזהות שעובר עליו: האם הוא יותר ספיידרמן, או יותר פיטר פארקר? "יום חדש" חוקר ופותר את השאלה הבנאלית הזו, בסיוען האדיב של לא מעט סצנות דרמטיות ארוכות מדי. התסריט שכתבו כריס מקנה, אריק סומרס וג'סטין קוריצקס (מקנה וסומרס עבדו גם על הטרילוגיה הקודמת של איש העכביש) בסך הכל טוב, והוא נשאר נאמן לסגנון שאפיין את הסרטים הקודמים. אבל משום מה, הכותבים לא טיפלו בעניין חשוב ביותר - הביטים, אלו שאחראים לקצב הבסיסי של הסרט. וזו אחת מבעיותיו העיקריות של "יום חדש": הטמפו נטול האחידות שלו, בואכה רנדומלי, פוגם בהנאה וברצף הסצנות שאמורות ליצור את הבילדאפ הנכון לקתרזיס הסופי, שגם אותו קשה לקלוט כי יש שלושה כאלה.

זה לא ששלושת הסרטים הקודמים בסדרה היו קצרים בפער גדול, אבל התחושה החמוצה ביציאה מהאולם היא שהסיפור של "יום חדש" לא מצדיק בשום אופן זמן מסך של 145 דקות. טכנית, לצד תסריט מעט פגום, בחדר העריכה היו צריכים לעשות עבודה אינטנסיבית, חדה וממוקדת יותר. ואם במנות יתר עסקינן, לא ברור מה היה דחוף ליוצרים לדחוס לכאן כל כך הרבה דמויות משנה. ברנטל, שהכימיה בינו לבין ספיידי טובה, נוכח-נפקד, והסרט היה מתנהל כמעט באותו האופן בלי המעניש המסורס הזה. הענק הירוק חוזר להרוס דברים כי צריך, וגם כדי לשמש פונקציה לקידום פרט עלילתי חשוב שאפשר היה למצוא עבורו פתרון אחר. זמן המסך ששניהם מקבלים מבסס עבורם נוכחות מספקת בסרט, אבל האפקטיביות שלהם עומדת בספק.

"ספיידרמן: יום חדש" הוא לא בהכרח סרט רע. יש כאן ספיידרמן מקורקע ועצוב, שמתמודד עם חרא יומיומי של גיבורי-על שמפתח אצלו בעיות פיזיות ונפשיות. פיטר לא התגבר על אירועי "אין דרך הביתה" או על העובדה שלאם. ג'יי אין מושג מיהו, והסרט החדש זורק אותו לטריטוריה פחות מוכרת של בדידות קיצונית ומכריח אותו להפסיק להתמודד לבד. הבחירות האלה הופכות את "יום חדש" לסרט מהורהר באופן יחסי לסרטי ספיידרמן - ברמה שמזכירה את הסטייל הדיכאוני-אפלולי של "ת'אנדרבולטס*", אבל נמנעת מללכת עד הסוף עם ההחלטה. גם סצנות האקשן עשויות ברמה גבוהה, עם מגע פיזי נוכח וכוריאוגרפיית מכות מסוגננת, שהבמאי דסטין דניאל קרטון הביא איתו יחד עם צוות הפעלולנים של ג'קי צ'אן, מהסט של "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות".

הבעיה של "ספיידרמן: יום חדש", חוץ מהעובדה שהוא עולה תחת הצל המאיים של "האודיסאה", היא שהוא לא ממש מלהיב, סוחף או זכיר בצורה מיוחדת. נדמה שהמטרה העיקרית שלו היא לפתוח טרילוגיה חדשה, שתמצב עוד יותר את ספיידרמן כמותג שיודע להביא קהל לאולמות ולהשמין את הקופות, ופחות כדמות מובילה בסרטי האנסמבל הגדולים יותר של מארוול.

קרא את הכתבה המלאה במקור