השיטה היעילה ביותר שנבדקה הייתה דווקא קירור הבצל. אחסון הבצל במקרר, או הכנסתו למקפיא למשך כ-30 דקות לפני החיתוך, מאטים את התגובות האנזימטיות שמתרחשות כאשר פוגעים בתאים. כתוצאה מכך, ייצור החומר הנדיף מתעכב וכמותו פוחתת בזמן החיתוך. מלנדז מצא שהשיטה אכן הפחיתה משמעותית את הדמעות, אם כי לא מנעה אותן לחלוטין בכל פעם.
אפשרות נוספת היא פשוט להרחיק את החומרים הנדיפים מהפנים. פארימונד ממליץ לחתוך את הבצל סמוך למאוורר חזק שמכוון את האוויר הרחק מהאדם החותך. כך, חלק מהחומר שמשתחרר מתפזר לכיוון אחר לפני שהוא מגיע לעיניים.
יש גם מי שממליצים לחתוך את הבצל תחת מים זורמים או אפילו כשהוא שקוע בתוך קערת מים. הרעיון הוא שהמים ילכדו את התרכובות לפני שיגיעו לאוויר. חיתוך בתוך מים אכן היה יעיל, אבל לא נוח במיוחד. הוא מקשה לראות בדיוק היכן חותכים ועלול להפוך את העבודה למסורבלת ואף פחות בטוחה.
למרות שהם נראים מעט מגוחכים, משקפיים אטומים שמונעים מהחומר להגיע לעיניים אכן יכולים לעבוד. מלנדז מספר כי המשקפיים היו יעילים במיוחד, ובשילוב עם אטימה של האף אפשר להפחית עוד יותר את החשיפה לחומרים שמעוררים את תגובת הדמעות.
