האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על יחסה של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית לישראל.
"המפלגה הדמוקרטית הייתה רוב השנים הבית הטבעי של יהודי ארצות הברית. גם בלי קשר אליהם, היא מצאה בישראל שותפה טבעית וחברה. לישראל יש היסטוריה חיובית עם נשיאים מהמפלגה הדמוקרטית. קו השבר לא מתחיל ב-7 באוקטובר, אף על פי שההתנהלות הישראלית מאז האיצה תהליכים, תהליכים שהיו קיימים. יש רצף של אירועים לאורך ההיסטוריה, וזה קשור גם ליחס של ישראל לזרמים ביהדות שאינם אורתודוקסים שאינם מוכרים בישראל בכלל, אבל זה חלק מהאירוע. המתח צף מעל פני השטח כשנתניהו לא מצליח להסתדר עם אובמה, עוד כשהוא היה רק מועמד לנשיאות", מסביר עו״ד עידו דמבין מומחה לפוליטיקה אמריקאית ויחסי ישראל ארה"ב.
"ל-7 באוקטובר הגענו כבר בעמדה בעייתית. ביידן אמנם היה ציוני מובהק במידה יוצאת דופן, אך בחירתו לא שיקפה את הזרמים מתחת לקרקע. היו זרמים ביקורתיים מאוד נגד ישראל בתוך המפלגה, וגם במפלגה הרפובליקאית התעוררו זרמים שלא הבינו למה יש עיסוק כל כך מוגבר בישראל ומדוע משקיעים בה כל כך הרבה כסף. ב-7 באוקטובר ישראל נהנתה מקרדיט תקשורתי לכמה ימים - אפילו דמויות ביקורתיות נגד ישראל גינו את חמאס והגנו עליה. אלא שהתגובה הישראלית והעוצמה חסרת התקדים שלה, האופן שבו היא מסוקרת, והעובדה שהממשלה בישראל נחשבת לקיצונית, גורמים לוויכוח בין ממשל ביידן וממשלת ישראל להתלקח.
