הרכב שהושק באירופה לפני שנתיים מגיע לישראל במחיר די משתלם

עד (ואם) שזה יקרה, מנסה רנו להילחם בסיניות בנשקן שלהן: דגמי קרוס־אובר מרווחים ומאובזרים עם הנעה היברידית חסכונית במחיר נגיש - יחסית לאירופיות. אחד הדגמים הוא "סימביוז", שהושק באירופה לפני כשנתיים ומגיע אלינו כעת עם הנעה היברידית מלאה, לאחר עדכון.

חיצונית, לסימביוז יש עיצוב רענן עם קווים חסונים וזקופים שגורמים לו להיראות גדול מכפי שהוא באמת. את עיקר העניין החזותי מספק חרטום עמוס בשלל משטחים וזוויות כולל פגוש בולט קדימה, גריל מחורץ, כונסי אוויר צידיים ומכסה מנוע אופקי וגבוה יחסית.

פרופיל הצד תקני יותר בזכות גג שטוח, דלתות גדולות, חישוקים נאים ומשטחי שמשות רחבים. גם הזנב נוטה לכיוון הסולידי, עם פגוש מאסיבי שפוגש דלת רחבה עם פנסים צרים ושמשה שממוקמת גבוה. בסך הכל זה לא רכב שנחרט בזיכרון אך הוא בהחלט משדר דימוי "מכובד".

הסף נוח יחסית ומאפשר כניסה ויציאה ללא מאמץ, והמושבים הקדמיים ממוקמים די גבוה מעל הכביש, מבלי לקפח את מרחב הראש של היושבים מלפנים. מאחור יש מרווח סביר לשני מבוגרים ממוצעי קומה עם מספיק מקום לתנועה חופשית של הברכיים כאשר המושב נמצא במצב האחורי ביותר על המסילה שלו. היושב במרכז יצטרך להשלים עם מסעד גב נוקשה יחסית. יש בפלח המחיר כלים מרווחים יותר.

תא המטען רחב ועמוק למדי ויכול להכיל נפח משפחתי סביר של עד כ־460 ליטר. מי שיוותר על רוב מרווח הרגליים של היושבים מאחור ויסיט את המושב קדימה יוכל להגדיל את מרחב האחסון לנפח מכובד של כ־600 ליטר.

מערך הפיקוד הדיגיטלי נראה די "עמוס" ורחוק מהמינימליזם ששולט כיום בפלח. מול הנהג ממוקם לוח מחוונים דיגיטלי גדול, אולי אפילו גדול מדי, שממלא את החלל התקני של לוח המחוונים האנלוגי הקלאסי. לצידו ממוקם מסך אנכי בגודל מתון עם תצוגה חדה, אבל עם מסגרת די עבה בהשוואה למסכים הדקיקים הנפוצים כיום. מתחתיו יש גם לא מעט מתגים פיזיים לשליטה על מערכת האקלים ועוד, ואילו מוט ההילוכים הקצר והעבה ממוקם על מעין מדף שמתרומם בין המושבים הקדמיים, ולא על עמוד ההגה כמקובל כיום.

כמו בהרבה דגמים עכשוויים של רנו וניסאן, ממשק התפעול מבוסס על מערכת הפעלה "גוגל אוטו". כראוי למוצר של חברת תוכנה עם משאבים בלתי מוגבלים, זהו אחד הממשקים הטובים בשוק בכל הנוגע לחלוקה ולתצוגה של התפריטים וליכולת להתממשק עם אפליקציות חדשות ומתוחכמות - כמו למשל "סוכן" ה־AI ג'מיני. יש גם לא מעט קיצורי דרך ואפשרויות התאמה אישית והסייען הקולי יודע לדבר בעברית, אם כי את הפקודות עדיין יש למסור לו באנגלית.

איכות הייצור סבירה וחומרי הדיפון לא מנסים לשדר יוקרה אבל גם לא מרגישים "חסכוניים" בזכות לא מעט משטחים רכים בסביבת הנהג והנוסעים וריפוד תפור על המושבים. חבל שמחזיקי הכוסות הם לא יותר מאשר שקעים סתמיים בקונסול המרכזי.

האבזור התקני סביר וכולל בין השאר מצלמות היקפיות, חישוקי 18 אינץ' ועוד. אבל הוא לא כולל מושבים חשמליים, שהופכים כיום לכמעט סטנדרט גם בסיניות זולות. גימיק האבזור המרכזי בגרסה הבכירה שבה נסענו הוא גג זכוכית אלקטרו־כרומטי, שניתן לשנות את שקיפותו באופן מלא או חלקי בלחיצה על מתג. זה פטנט חדשני וחביב, שמספק נושא לשיחה עם הנוסעים ברכב, אבל יעילותו בסינון החום של יולי־אוגוסט מוגבלת וספק אם הוא מצדיק תוספת של כ־7,000 שקל.

החידוש המרכזי במודל 2026 של הסימביוז הוא מערכת הנעה היברידית משודרגת שמשלבת בין מנוע 1.8 ליטר בנזין (נטול טורבו) ושני מנועים חשמליים. ההספק הכולל צנוע יחסית, 160 כוחות סוס, אבל הוא מספיק כדי להאיץ את הרכב מאפס ל־100 קמ"ש ב־9.1 שניות.

המנוע עצמו נכנס לפעולה רק כאשר הסוללה הקטנה, בקיבולת 1.4 קילוואט, מתרוקנת או כשהנהג לוחץ על דוושת התאוצה בחוזקה. בנהיגה רגועה בעיר או מחוץ לעיר פועל בעיקר המנוע החשמלי ומספק שיוט חלק ושקט נוסח רכב חשמלי מלא. אבל כאשר מנוע הבנזין נכנס לפעולה, וזה קורה לעיתים די תכופות כאשר המזגן פועל במלוא העוצמה בקיץ, הוא עושה זאת בליווי צליל די מוחשי ומחוספס.

בידוד רעשי הרוח סביר עד אזור 130 קמ"ש, אך הרעש שמייצר מנוע הבנזין תחת עומס מצליח לחדור לתא. בת הדודה ניסאן קשקאי שקטה יותר.

תיבת ההילוכים מתאמת היטב בין שני המנועים וקצב צבירת המהירות מכובד אם כי יש בשוק דגמים זריזים יותר. רנו נוקבת בצריכת דלק רשמית משולבת של 22.7 ק"מ לליטר ובפועל אפשר לצפות לנתון ריאלי של כ־18-19 ק"מ לליטר ולטווח נסיעה של מעל 500 ק"מ בין ביקורים בתחנת הדלק.

התחום הדינמי אמור להיות הצד החזק של המותגים האירופיים ועם משקל עצמי מתון יחסית של כ־1.6 טונות ציפינו מהסימביוז ליכולות מעודנות על האספלט. אבל בפועל הכיול הכללי של השלדה לא מצטיין. להיגוי יש משקל סביר אבל הוא לא מרגיש מדויק במיוחד והכיול הרך יחסית של המתלים מייצר לא מעט נטיית גוף בפניות הדוקות.

השימוש בחישוקי 18 אינץ' עם צמיגים בחתך 55' ממלא היטב את המשבצת של "נראות" אופנתית אך במחיר של שיכוך זעזועים לא רגוע. כאשר הגלגלים נתקלים במכשולים עירוניים כמו רמפות האטה הם מייצרים חבטה לא מעודנת, וגם שיבושי אספלט במהירויות נמוכות מצליחים לחדור. אמנם אם לשפוט על פי הפופולריות המקומית של הסיניות, שלחלק נכבד מהן יכולות דינמיות אפילו יותר מוגבלות, זו כנראה סוגיה משנית עבור הלקוח הישראלי כיום. אבל מרנו היינו מצפים ליותר.

רנו סימביוז ההיברידית עולה בישראל 160 אלף שקל כאשר הגרסה הבכירה מציבה את המחיר על 167 אלף שקל. זה מחיר די מאופק בהשוואה להיברידיות המקבילות מתוצרת יפן וקוריאה אבל יש כיום בפלח אופציות סיניות מרווחות, מאובזרות וזולות יותר. לפיכך היא עשויה לתת מענה למי שנמנע מסיניות, מסיבותיו שלו.

155-164 אלף שקל לג'אקו 5 ההיברידי. הממדים ותא המטען מעט קטנים מהסימביוז אבל תא הנוסעים מרווח ומאובזר, מנוע 1.5 טורבו בשילוב מנוע חשמלי מייצר 221 כ"ס וצריכת הדלק 19.3 ק"מ לליטר

140-152 אלף שקל למצטרפת החדשה לפלח מבית גרייט־וול הסינית. עיצוב אופנתי ו"רך" ותא נוסעים מרווח ומאובזר היטב. מנוע 1.5 ליטר טורבו ומנוע חשמלי מייצר 223 כ"ס והביצועים זריזים

לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שם ניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.

קרא את הכתבה המלאה במקור