חרף מצבו הנפשי - שורד 7 באוקטובר לא הוכר כ"נכה לצמיתות"

לפי הנטען, במהלך נסיעתו נחשף ג' למראות קשים ביותר. "ראיתי גופות של נשים שחיכו להסעה בדרך לים המלח והמרחב המוגן לא נפתח להן", סיפר בתצהירו. לדבריו, הוא החליט לנסוע לתחנת המשטרה, משום שסבר שזה המקום ההגיוני לפנות אליו במצב כזה.

הוא תיאר כי סמוך לתחנה הוא ראה מחבל עומד מעל שני שוטרים שכובים, אחד מהם היה מת והשני עדיין "פרפר". המחבל הבחין בו ומבטיהם הצטלבו. "הוא הסתובב וירה עליי צרור, ברחתי שמאלה עם האופנוע, למזלי הרב, כדור אחד פגע במראה וכל הצרור עבר לידי", סיפר. "אלפית השנייה וכבר הייתי כולי כדורים".

מאותו השלב נקטע זיכרונו של ג' והוא מספר כי אינו זוכר כיצד חזר לביתו. בהמשך התברר לו מהשכנים כי הוא נצפה במצלמות הבניין בעת שחזר - ונפל במדרגות. באותה נפילה נפגע ג' ככל הנראה בכתפו, אך באותו היום כלל לא ייחס לכך חשיבות.

הוא שהה בביתו, בזמן שבחוץ נשמעו יריות ופיצוצים. בשלב מסוים הוא נכנס לחדר השינה כדי להטעין את הטלפון ומיד לאחר מכן קיבל שיחת טלפון מבנו. "איך שאני עונה לו שמענו פיצוץ מטורף", סיפר.

לדבריו, בנו סיפר לו ששמע שפצצת מרגמה נפלה ליד ביתו. כשיצא ג' למרפסת, הוא ראה כי היא אכן נפלה סמוך למקום שבו עמד זמן קצר קודם לכן. "אם הבן שלי לא היה מתקשר, הייתי נהרג. ניצלתי שלוש פעמים ממוות באותו היום".

בתביעה שהגיש לביטוח הלאומי, נטען כי מאז אותו היום חייו של ג' השתנו מן היסוד: לפני האירועים הקשים הוא ניהל עסק מצליח, חי בזוגיות, טס לחו"ל ונהג לטייל באופנוע בסופי שבוע ולנהל קשרים חבריים. אלא שמאז, כך נטען, הוא החל להימנע מקשרים חברתיים ומשפחתיים, עזב את בת זוגו, הפסיק כמעט לחלוטין לצאת לבלות ותפקודו היומי הידרדר באופן משמעותי.

עוד נטען כי בבדיקות רפואיות ונפשיות שאותן עבר לאחר האירוע, אובחן ג' כסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, ובנוסף הוכר כסובל מטנטון (רעש מטריד באוזן). לפי התביעה, מאז הוא מטופל תרופתית ונמצא במעקב פסיכיאטרי, ומצבו נותר קשה ויציב.

הוועדה תיעדה אצל ג' סימני חרדה, אי-שקט, אפקט דיכאוני וירידה תפקודית קשה, ולאחר עיון במסמכים הרפואיים, קבעה לו לבסוף נכות נפשית קבועה בשיעור של 46%, קביעה אשר עשויה הייתה להקנות לו גמלה חודשית קבועה בסך של כ- 2,600 שקלים, ועוד הטבות שונות השמורות לנפגעי איבה.

אולם לדברי עו"ד קראוס, "בצעד מפתיע ומקומם, החליט המל"ל לערער על החלטת הוועדה שלו עצמו - זכות המוקנית לו על פי חוק. בערר נטען כי יש להותיר את נכותו של ג' כנכות זמנית, ולא לצמיתות, משום שמצבו הנפשי טרם התגבש. החלטה זו ניתנה בניגוד להמלצת הפסיכיאטר המטפל בו, ואף שחלפו כאמור כמעט שלוש שנים מאז האירועים, כלומר שנים שבהן לא נרשמה כל הטבה במצבו".

עוד הוסיף כי לדאבונו של ג', הערר התקבל, והביטוח הלאומי האריך את נכותו הזמנית עד סוף שנת 2027 - כלומר למעלה מארבע שנים לאחר 7 באוקטובר. הוועדה אף הפחיתה את הנכות הזמנית ל-30%, ללא כל נימוק ובניגוד להמלצות הפסיכיאטרים שהוגשו לה.

לטענת עו"ד קראוס, קביעת נכויות זמניות ארוכות לנפגעי ה- 7 לאוקטובר על ידי הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, הפכה לרווחת מאוד. לדבריו, הותרת נפגע נפש פוסט-טראומטי במסלול זמני - ובמקרה של ג', השבתו למסלול שכזה - תדרדר את מצבו, משום שהיא תאלצו לשוב ולהתייצב שוב ושוב בפני ועדות רפואיות, להציג מסמכים ולשחזר את האירועים הקשים שחווה.

לטענת עו"ד קראוס, עבור נפגע פוסט-טראומה, עצם ההתייצבות החוזרת היא אינה פעולה טכנית, אלא אירוע שמציף מחדש את הטראומה, ומערער את היציבות הנפשית לתקופות של שבועות, חודשים ולעיתים אף לשנים.

בימים הקרובים מתכוון עו"ד קראוס להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה, המשמש כערכאת ערעור על החלטות המל"ל.

קרא את הכתבה המלאה במקור