תרופה חדשה מצליחה לבלום חלבון שנחשב אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של סרטן הלבלב ולהאריך את חייהם של חולים שמיצו טיפולים קודמים
תרופה חדשה מצליחה לבלום חלבון שנחשב אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של סרטן הלבלב ולהאריך את חייהם של חולים שמיצו טיפולים קודמים
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
גם בתוך הגוף שלנו יש מנגנונים שאמורים לפעול בדיוק כך: להידלק ולכבות בזמן הנכון. תאים מקבלים אותות שמורים להם מתי להתחלק, מתי לעצור ומתי למות. אחד המתגים המרכזיים במערכת הזאת הוא חלבון בשם RAS. במצב תקין, כאשר הוא מופעל, הוא מעביר לתא הוראות גדילה לזמן קצר ולאחר מכן נכבה. אבל בסוגי סרטן שונים שינויים גנטיים עלולים לגרום למתג הזה להיתקע במצב “דולק”. התוצאה היא ריקוד מולקולרי בלתי פוסק: התא ממשיך להתחלק והגידול ממשיך להתפתח, בלי שהמערכת תצליח לעצור אותו.
במשך עשרות שנים ניסו חוקרים לעצור את הריקוד הזה, אך RAS נחשב לאחת המטרות שקשה ביותר לפתח עבורן תרופות. ממחקר חדש שפורסם ב-New England Journal of Medicine מסתמן שינוי: תרופה חדשנית הצליחה להאט את התקדמות המחלה ולהאריך את חייהם של חולים עם סרטן לבלב גרורתי שכבר קיבלו טיפול קודם.
החשיבות של RAS בסרטן הלבלב גדולה במיוחד. ביותר מ-90 אחוזים מגידולי הלבלב נמצאות מוטציות שגורמות להפעלה לא תקינה של החלבון ולכן הוא נחשב לאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של המחלה. דווקא בגלל התפקיד המרכזי שלו, RAS היה במשך שנים יעד מפתה במיוחד לפיתוח התרופות, אך גם המתסכל ביותר. המבנה שלו הקשה על פיתוח תרופה שתצליח להיצמד אליו בצורה מדויקת ולעצור את פעילותו.
התרופה שנבדקה במחקר, דרקסונרזיב (daraxonrasib), מנסה להתגבר על המכשול הזה בדרך יצירתית. במקום להיקשר ל-RAS בלבד, התרופה נעזרת בחלבון טבעי שנמצא בתוך התא, בשם ציקלופילין A. תחילה התרופה נקשרת לציקלופילין A, והשילוב שנוצר מסוגל להיאחז ב-RAS כשהוא במצב פעיל. כך נוצר מבנה שמאפשר לעכב את האותות שממשיכים להורות לתא הסרטן להתחלק.
מדובר בגישה שונה מזו של הטיפולים המקובלים כיום. עד כה, רוב החולים עם סרטן לבלב גרורתי טופלו בעיקר בכימותרפיה – תרופות הפועלות בדרך כלל נגד תאים שמתחלקים במהירות באמצעות שיבוש שכפול ה-DNA או תהליך חלוקת התא. אלא שמכיוון שגם תאים בריאים מסוימים מתחלקים במהירות, כמו במערכת העיכול, במח העצם ובזקיקי השיער, הכימותרפיה עלולה לגרום לתופעות לוואי משמעותיות. התרופה החדשה מציעה גישה ממוקדת יותר: במקום לפגוע ללא הבחנה בכל התאים שמתחלקים, היא מנסה לעכב את אחד האותות המרכזיים שמורה לתא הסרטן להמשיך לגדול ולהתחלק, וכך להאט את התקדמות המחלה.
במחקר השתתפו 500 חולים שמחלתם המשיכה להתקדם למרות טיפול כימותרפי קודם. דרקסונרזיב נבחנה כאפשרות חדשה עבור חולים עם סרטן לבלב גרורתי מסוג PDAC שכבר מיצו את קו הטיפול הראשון. המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות: 248 חולים קיבלו את התרופה החדשה, ו-252 חולים קיבלו טיפול כימותרפי לפי בחירת הרופא המטפל. כדי להבין את משמעות התוצאות חשוב לזכור שבשלב זה של המחלה אפשרויות הטיפול מוגבלות. אצל חולים עם סרטן לבלב גרורתי שמחלתם התקדמה לאחר טיפול קודם, טיפול כימותרפי נוסף מצליח בדרך כלל לעכב את המחלה במשך כמה חודשים בלבד, ומשך ההישרדות הצפוי בשלב זה עומד לרוב על שישה עד שבעה חודשים.
על הרקע הזה התוצאות היו בולטות במיוחד. שנה לאחר תחילת הטיפול אצל כ-53 אחוזים מהמטופלים שקיבלו דרקסונרזיב המחלה הייתה בשליטה, לעומת כ-17 אחוזים בלבד מהחולים שקיבלו כימותרפיה. גם בקצב התקדמות המחלה היה יתרון לתרופה החדשה: לאחר חצי שנה אצל כ-56 אחוזים מהמטופלים שקיבלו את הטיפול הניסיוני המחלה עדיין הייתה בשליטה, לעומת כ-33 אחוזים בלבד אצל מקבלי הכימותרפיה. במילים אחרות, התרופה לא ריפאה את סרטן הלבלב, אך הצליחה להאט את התקדמות המחלה וכמעט הכפילה את משך חיי המטופלים בהשוואה לטיפול המקובל: חולים שקיבלו דרקסונרזיב שרדו כ-13.2 חודשים, לעומת 6.7 חודשים אצל החולים שקיבלו כימותרפיה.
לצד התוצאות המעודדות, הטיפול החדש לא היה נטול תופעות לוואי. כ-98 אחוזים מהמטופלים שקיבלו דרקסונרזיב חוו תופעות לוואי שנחשבו קשורות לטיפול, כשהשכיחות שבהן היו פריחה, שלשולים, פצעים בפה, בחילות והקאות. עם זאת, בהשוואה לכימותרפיה, בקבוצת דרקסונרזיב נרשמו פחות תופעות לוואי חמורות, ופחות מטופלים נאלצו להפסיק את הטיפול בגללן.
כשמדובר בסרטן אלים כמו סרטן הלבלב גם הארכת חיים של כמה חודשים יכולה להיות עולם ומלואו. בדרך כלל המחלה מתגלה בשלב מתקדם, כאשר הגידול כבר שלח גרורות, מה שמוביל לשיעורי ההישרדות לחמש שנים להיות נמוכים מאוד – סביב אחוזים בודדים. לכן, טיפול שמאט את התקדמות המחלה ומאריך את חיי המטופלים עשוי להיות מהותי עבור החולים שהאפשרויות הטיפוליות שלהם מוגבלות מאוד.
ההתרגשות בקהילה הרפואית למשמע התוצאות אכן הייתה ניכרת: כשהמחקר הוצג בכנס השנתי של החברה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO), הקהל הגיב במחיאות כפיים ממושכות בעמידה. “אחרי יותר מעשור ללא התקדמות משמעותית בטיפול בסרטן הלבלב, המחקר הזה באמת מרגש”, ציינה ד”ר יקטרינה דומברווה (Dumbrava), אונקולוגית ממרכז אנדרסון לחקר הסרטן בטקסס. בעתיד יהיה צורך לבדוק אם התרופה יכולה להועיל גם בשלבים מוקדמים יותר של הטיפול, למשל כקו ראשון, ולא רק לאחר שטיפול קודם כבר הפסיק להשפיע.
למחקר יש משמעות גם מעבר לסרטן הלבלב עצמו. הוא משתלב במגמה רחבה יותר של רפואה מדויקת, שבה הטיפול נבחר לפי המאפיינים הביולוגיים של הגידול ולמנגנונים שלו. בניגוד לטיפולים שמיועדים לקבוצות קטנות של חולים עם מוטציות נדירות, עיכוב RAS עשוי להיות רלוונטי לחלק גדול מהחולים בסרטן הלבלב, שבו המוטציות במסלול זה מופיעות גם בסוגי סרטן נוספים. עם זאת, העובדה שמסלול RAS מעורב גם בגידולים אחרים אינה אומרת שאותה תרופה תפעל בהם באותה מידה – את האפשרות הזאת יהיה צריך לבדוק במחקרים ייעודיים.
למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
קרא את הכתבה המלאה במקור