ב־29 ביולי 1954 התכנסו אלפי מוזמנים בקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת לטקס חנוכת אנדרטה לזכרו של הצנחן פרץ גולדשטיין ולציון גבורתם של צנחני היישוב. במהלך הטקס התרסק מטוס קל אל תוך הקהל.…
ב־29 ביולי 1954 התכנסו אלפי מוזמנים בקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת לטקס חנוכת אנדרטה לזכרו של הצנחן פרץ גולדשטיין ולציון גבורתם של צנחני היישוב. במהלך הטקס התרסק מטוס קל אל תוך הקהל. 17 בני אדם נהרגו ו־25 נפצעו באחד מאסונות התעופה הקשים בתולדות המדינה.
הפודקאסט ״עיתונות חופרת״ חוזר אל אסון מעגן, אל שרשרת ההחלטות שהובילה להתרסקות ואל השאלות שנותרו פתוחות אחריה.
העצרת הממלכתית נועדה להנציח את צנחני היישוב, המתנדבים שיצאו לאירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, בשליחות שנועדה לסייע ליהודים תחת הכיבוש הנאצי. הטקס נערך במקביל להנחת אבן הפינה למוסד ״יד ושם״ בירושלים, ולכן ביטל נשיא המדינה את השתתפותו ברגע האחרון והעדיף להגיע לאירוע בבירה. במקומו נשלחה איגרת ברכה שיועדה לטקס.
מארגני האירוע פנו לצה״ל בבקשה לערוך מטס, אך בקשתם נדחתה. לאחר מכן הם נענו להצעת ״קלוב התעופה לישראל״ לקיים מטס ראווה אזרחי, שבמהלכו תוצנח אל הקהל איגרת שהוצגה כאיגרת הברכה של הנשיא.
את אחד המטוסים הטיס אורי גלין. גלין, בן המושב עין גנים ולוחם פלמ״ח לשעבר, התנדב לקורס הטיס הראשון של צה״ל, אך הוסב לתפקיד מקלען אוויר. לאחר שחרורו למד טיסה במסגרת אזרחית ובהמשך גויס למילואים כמדריך טיסה, אף שלא סיים קורס טיס צבאי.
לצד עיסוקו בתעופה היה גלין ספורטאי בולט ושיאן ישראל בזריקת דיסקוס. בשנת 1952 ייצג את ישראל באולימפיאדת הלסינקי, האולימפיאדה הראשונה שבה השתתפה המדינה. במשך שנים נטען גם כי דמותו שימשה השראה לגיבור ספרה של אסתר שטרייט־וורצל, ״אורי״, אך הסופרת הכחישה את הטענה.
ביום האסון הטיס גלין מטוס קל מדגם פייפר קאב. כשהגיע מעל הקהל ניסה להצניח את האיגרת, אולם היא נתפסה בגלגלו השמאלי של המטוס. בניסיון לשחרר אותה העביר גלין את ההגאים לאבשלום סטרוד, צלם ומזכיר קלוב התעופה שישב מאחוריו ולא היה בעל ניסיון בטיסה.
גלין הוציא את פלג גופו העליון מתא הטייס והצליח לשחרר את האיגרת. אלא שבזמן הזה איבד המטוס גובה, והשליטה בו אבדה. הוא חלף בגובה נמוך מעל המשתתפים, פגע במפקד משמר הכבוד, סגן שמחה לוי, והרג אותו. לאחר מכן התרסק לתוך הקהל, כשהמנוע והמדחף ממשיכים לפעול ופוגעים באנשים שנקלעו למסלולו.
המטוס חלף מעל שלוש השורות הראשונות, שבהן ישבו ראש הממשלה משה שרת, רעייתו, שרים וקצינים בכירים שניצלו בנס, והתרסק על השורות שמאחוריהן. בין 17 ההרוגים היו ארבעה מצנחני היישוב: דב הררי, אריה אורני־פיכמן, יהודה אחישר ושלום פינצי. הארבעה שרדו את משימותיהם באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, אך נהרגו בטקס שנועד להנציח את חבריהם.
באסון נהרגו גם עפרה ודניאל סירני, כלתו ובנו של הצנחן אנצו סירני, שנלכד בידי הגרמנים לאחר צניחתו באיטליה ונרצח במחנה הריכוז דכאו.
לאחר האסון קבעה ועדת החקירה כי גלין פעל בפזיזות, והוא הועמד לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. ואולם, בעקבות דלות הראיות והמלצת השופט, הורה היועץ המשפטי לממשלה על ביטול המשפט. שנים לאחר מכן פורסמו בתחקירים עיתונאיים טענות שלפיהן אנשי קלוב התעופה איימו על עדים וכדי למנוע את הרשעתו.
לאחר האסון נסע גלין לארצות הברית, השלים דוקטורט והיה לפרופסור לאנטומיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. כשחזר לישראל היה שותף בהקמת בית הספר לרפואה של הטכניון בחיפה, ובהמשך עמד במשך 17 שנים בראש המחלקה לאנטומיה במכון וינגייט.
בשנותיו המאוחרות התנדב כ״נאמן ניקיון״ מטעם המשרד להגנת הסביבה. במסגרת זו רשם יותר מ־16 אלף דוחות בגין עבירות זיהום, שהכניסו לקרן לשמירת הניקיון למעלה משני מיליון שקלים. הוא נפטר בשנת 2021.
אבל סיפורו של אסון מעגן אינו מסתכם במסלול חייו של הטייס. טקס שנועד להנציח את מי שסיכנו את חייהם באירופה הפך בתוך רגע לאסון שגבה את חייהם של ארבעה מהם ושל 13 משתתפים נוספים. לצד זכר ההרוגים, נותרו גם השאלות על ההחלטות שאפשרו את המטס, על האחריות להתרסקות ועל האופן שבו הסתיים ההליך המשפטי ללא הכרעה ברורה.
קרא את הכתבה המלאה במקור