החלומות הגבוהים: גילויים חדשים על התוכנית לשינוי המשטר באיראן

בעמודים הבאים יוצגו פרטים נוספים על המטרה האזורית השאפתנית ביותר שישראל ניסתה לקדם: שינוי משטרי במדינה של כ-100 מיליון בני אדם, מעצמה אזורית. ולעשות זאת בעת מלחמה, ובתיאום עם מעצמת-העל היחידה, ארה"ב. במצגת שהוצגה לקבינט בידי המוסד, ערב היציאה למבצע, נאמר כי שינוי המשטר יגיע בתוך "שנה עד שלוש שנים"; הסתייגות ראויה, שהרי גם המהפכה האיסלאמית לא קרתה ביום אחד. המוזיקה ששמעו השרים הייתה שונה. "הבנו", אמר לי אחד מהם, "שהולכים לשינוי המשטר במהלך מהיר וגורף, בהרג המנהיג הנוכחי, בפלישה כורדית, עם אחמדינג'אד כסוכן שלנו, עם מפגינים ברחובות".

הבחנה ראשונה: שוב ושוב העניין תואר כ"מבצע של המוסד". המוסד היה ללא ספק הרוח החיה, המתכנן והדוחף. אך זה היה מבצע של מדינת-ישראל, בפקודת הקבינט. המבצע היה תולדה של תפיסה שהלכה והשתרשה בדרג המדיני והושרתה על מערכת הביטחון: לא יהיה פתרון למשבר הגרעין האיראני ולחיכוך עם איראן ללא חילופי המשטר. נוצרה הזדמנות לשינוי משטר אחרי מלחמת 12 הימים, ולאור נוכחות טראמפ בבית הלבן. ישראל חייבת לנסות זאת, כי ההזדמנות עלולה לחלוף. המחיר של אי-פעולה, גם בסכנה של כישלון, גבוה יותר ממחיר של פעולה. המילים הללו נאמרו מפורשות על ידי נתניהו לנשיא האמריקני.

ואכן, אבי התפיסה הוא בנימין נתניהו.

הדברים האלה אינם פרשנות. מטרות מלחמת "שאגת הארי" לא פורסמו מעולם באופן רשמי לציבור. אחרי שיחות עם מספר דו-ספרתי של מקורות, צבאיים ופוליטיים, אפשר להבין כי המטרה המרכזית הייתה להביא לפגיעה עמוקה או הסרת איומים הנשקפים מאיראן למדינת-ישראל באמצעות יצירת התנאים הצבאיים לשינוי המשטר באיראן. ייתכן שאלה אינן המילים המדויקות, אבל "יצירת התנאים לשינוי המשטר" הייתה השורה התחתונה.

הניסוח הזה היה תוצר של פשרות, בין היתר עם צה"ל; מהרגע הראשון במלחמה, הצבא הסביר שאיננו יודע להביא לשינוי משטר בעצמו. עבור המטכ"ל, המאמץ העיקרי היה פגיעה אסטרטגית באיראן, גריעת יכולות לאורך זמן. הסיוע למוסד – כך זה נתפס – היה מאמץ משני. מדוע "יצירת התנאים" ולא "הפלת המשטר"? גורם ביטחוני ניחש בפניי: צה"ל ידע שמדובר במטרה מורכבת, אולי בלתי-אפשרית. הוא לא רצה להיגרר למלחמה שמטרתה כה מוחלטת, שהיא יכולה להתארך לנצח, והרבה מעבר למספרי הטילים המיירטים של צה"ל.

ובכל זאת, הקבינט הצביע על מטרה שהיא – מעשית – ניסיון לחילופי משטר. מטרה כה גדולה, יש שיאמרו מגלומנית, שמשמעה הקצאת משאבים, עם משמעויות אזוריות חריפות. ובמילים אחרות: גרעין וטילים בליסטיים אולי חשובים, אבל לא הגביע הקדוש, וגם לא המסר של המלחמה שאחריה. בעוד שמלחמת 12 הימים ביוני 2025 ("עם כלביא") תיעדפה את הפגיעה בפרויקט הגרעין – ואכן הובילה להפסקת ההעשרה הגרעינית – "שאגת הארי" נועדה להיות המלחמה שתסיים את כל המלחמות. לפחות מול איראן.

התוצאה נכון לשעה זו: התעשייה הצבאית של איראן ובפרט מסלול ייצור הטילים הבליסטיים נפגעו קשות, והועמקה הפגיעה בתוכנית הגרעין. צה"ל הסב לאיראן נזקים חמורים, שאפשר לאמוד במאות מיליארדי דולרים. המודיעין הישראלי הוכיח כושר חדירה יוצא דופן לממסד האיראני. אך אם המטרה של "שאגת הארי" הייתה ליצור תנאים לשינוי משטר, הרי המשטר חי, קיים ושולט באגרוף ברזל. גורמים (זרים) דאגו להדליף את פרטי התוכנית הישראלית, כולל הנכס מחמוד אחמדינג'אד. משעה שהמבצע הישראלי לא הוביל למטרה שנקבעה, המשטר יכול לומר שניצח. "ניצחנו - כי שרדנו".

זו לא סמנטיקה: בקיץ 2025, "ציר ההתנגדות" היה מוכה אזורית והישראלים (לפי סקרים) חשו תחושת ניצחון. בקיץ 2026, רוב מוחלט של הישראלים לא חושב שניצחנו במלחמה את איראן (רק 11 אחוז סבורים שישראל ניצחה, לפי סקר חדשות 12), וציר ההתנגדות נראה מאושש יותר. בקיץ הקודם, האיראנים לא שלטו בהורמוז. שנה לאחר-מכן, הם מחזיקים במצר קריטי לכלכלה העולמית. המשטר לא ישרוד לנצח, אבל ספק אם המלחמה "יצרה את התנאים" לכך.

זה אינו סיפור על הרפתקה שלא עלתה יפה; רבים מהמעורבים טוענים שמבצע החלפת המשטר היה יכול להצליח אילולא אמריקה שינתה את דעתה לגבי מרכיביו. אין די כלים לשפוט, כי חלקים מהתוכנית עודם באפלה. הסיפור הוא של כשל מערכתי: איך מטרה אסטרטגית עצומה - שינוי משטר - הפכה למשימה ביצועית בלי שהדרג המדיני, צה"ל והמוסד הסכימו באמת על מהותה, מרכזיותה, היתכנותה והתאמת הכלים להגעה למטרה. בדיעבד, רוב הגורמים האלה גם חלוקים על העובדות.

"עם האוכל בא התיאבון" / העניין הזה התבשל שנים. טבח 7 באוקטובר וההחלטה של המנהיג העליון חמינאי להתערב במלחמה שוב ושוב בהתקפות ישירות על ישראל גרמו לראש הממשלה נתניהו להציג את הפלת המשטר כמטרה עליונה של המדיניות הישראלית. בתוך כך, במוסד ניהלו מאמץ עמוק ומרשים לחדור אל תוך הממשל באיראן; כפי שפורסם בתחקירים השונים, דדי ברנע נפגש עם נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד בבודפשט, תוצר של מגעים שנמשכו זמן רב. אחמדינג'אד הסתמן כמועמד מרכזי לאלטרנטיבה בתוך איראן; העובדה שגדל בתוך המשטר הפכה אותו לדמות אמינה יותר, לכאורה. לדרג המדיני הוצגו ראיות אנליטיות מבוססות לעוצמתו של אחמדינג'אד ומעמדו בציבוריות האיראנית, אלה ראיות שהוכיחו את עצמן שוב ושוב.

נתניהו נתקל בהתנגדות מנומקת של צה"ל דאז. הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש אמ"ן אהרון חליוה אמרו בדיונים סגורים כי יש יכולת מוגבלת ביותר להוביל באופן מתוכנן לשינוי משטרי במדינה כמו איראן. הם הזהירו כי הגישות המוצגות לעניין, בין היתר במוסד, יומרניות וחלולות מול עוצמת השליטה של המשטר בחברה האיראנית. שר הביטחון גלנט לא השתכנע אף הוא. ההסתייגות של צה"ל נמשכת עם חילופי התפקידים, אל תוך תקופת הרמטכ"ל אייל זמיר וראש אמ"ן שלומי בינדר.

מי שמביט מבחוץ, יכול לתמוה על ההתנגדות הצה"לית: מה רע בהפלת המשטר. מדוע לא לנסות.

התשובה הטכנית היא ששום דבר לא מגיע בחינם, וכל פרויקט גדול בא על חשבון פרויקט אחר. מדיניות ביטחון היא סדרי עדיפויות, ואין שום תשוקה להקדיש משאבים אדירים לתוכנית שצפויה להיכשל.

התשובה האסטרטגית קשורה לאופי המטרה: אם מנסים להפיל את המשטר ונכשלים, האייתוללות ניצחו.

אחרי מלחמת 12 הימים, משהו התחיל להשתנות. האיראנים הובסו באופן כה בולט ש"נפתחו לנו העיניים", כדברי גורם ביטחוני אחד; "עם האוכל בא התיאבון".

בקיץ 2025 מתבהר שאיראן משקמת מהר מהצפוי את המערך הבליסטי שלה. ברור שישראל לא יכולה להרשות לעצמה "סבבים" מול איראן בסגנון מב"ם, המערכה בין המלחמות. "חשבנו שיש רק פתרון אסטרטגי אחד לזה: שינוי משטר", אמר לי בכיר שהיה מעורב בדיוני הקבינט והקבינט המצומצם, "אחרת אנחנו נידונים להמשיך לרוקן את הדלי הזה, פעם בכפית, פעם במצקת. זה לא בר-קיימא".

בשלב הזה, ראש הממשלה וראש המוסד כבר החזיקו בקו משותף שאפשר וצריך לנסות שינוי משטרי, והמוסד היה בלב עבודת שטח להכין הפיכה. צה"ל, מצידו, זיהה התעצמות מחודשת של משמרות המהפכה. הצבא החזיק בספקנותו כלפי הפלת המשטר, אבל חש דחיפות לטפל בפרויקט הבליסטי האיראני ובחלקים הנותרים מתוכנית הגרעין.

ישראל מתחילה להשקיע משאבים נרחבים בהכנת מלחמה נוספת, רחבה יותר. חשוב להדגיש: מבחינת הדרג המדיני, מהרגע הראשון, התוכנית היא ניסיון להפלת הרפובליקה האיסלאמית. אך בצה"ל חושבים בעיקר על השלמת המשימות הצבאיות גרידא מהסיבוב שעבר - בליסטי, תעשייה צבאית, גרעין. במוסד מעריכים שיהיה אפשר וכדאי לבצע אותו במאי-יוני 2026. בצה"ל מדברים על סתיו 2026. ראש הממשלה לוחץ ללא הרף להקדים.

קרא את הכתבה המלאה במקור