מי שמחפש את שורשי הפיצוץ בגדוד צבר של גבעתי היום (חמישי), טועה אם הוא מתמקד רק בתמונות הלוחמים משאירים את נשקיהם בבסיס. האירוע הזה לא נולד ביום אחד. הוא החל הרבה קודם, ברגע שבו…
מי שמחפש את שורשי הפיצוץ בגדוד צבר של גבעתי היום (חמישי), טועה אם הוא מתמקד רק בתמונות הלוחמים משאירים את נשקיהם בבסיס. האירוע הזה לא נולד ביום אחד. הוא החל הרבה קודם, ברגע שבו צה"ל ניסה להחזיר לוחמים מהתופת אל השגרה, כאילו די בפקודה אחת כדי למחוק שלוש שנים של מלחמה.
האירוע החל לאחר שגדוד צבר סיים תעסוקה מבצעית בדרום לבנון והחל בתהליך החזרה לשגרה. במסגרת מסדר ציוד עבר מפקד הגדוד בין המכולות של הפלוגות. לפי גורמי ביטחון, באחת הפלוגות סירבו הלוחמים הוותיקים לאפשר לו לפתוח את המכולה, שבה אוחסנו סמלים ושלטים הקשורים גם למשחקי הפז"ם וליחסי הוותיקים והצעירים.
המג"ד התעקש לפתוח את המכולה, הוציא ממנה שלטים וסמלים שלדבריו אינם עומדים בקנה אחד עם רוח צה"ל - ושבר חלק מהם. בעקבות זאת החליטו יותר מ-100 לוחמים לעזוב את בסיס שדה תימן. הם הניחו את כלי הנשק בבסיס ויצאו ממנו במחאה. בצה"ל מעריכים כי הלוחמים הוותיקים השפיעו גם על הצעירים להצטרף למהלך.
שעות לאחר מכן שבו כמעט כל הלוחמים לבסיס. מחלקה ותיקה אחת עדיין נותרה נפקדת, אך אנשיה נמצאים באזור. מפקד חטיבת גבעתי, אלוף-משנה נתנאל שמכה, הגיע לגדוד ושוחח עם חלק מהלוחמים. בחטיבה מתכוונים לשמוע את טענותיהם ולבחון בנפרד את חלקו של כל אחד מהם באירוע. מי שיוגדר כמוביל המחאה צפוי להישפט בפני המח"ט, ובצה"ל הבהירו כי יבדילו בין מי שהובילו והסיתו לבין מי שנגררו אחריהם.
זו אינה הפעם הראשונה שזה קורה. כדי להבין את מה שמתרחש היום בגבעתי צריך לחזור כמעט שני עשורים לאחור, אל גדוד 51 של גולני, שאחרי מלחמת לבנון השנייה. דוד זיני, כיום ראש השב"כ, קיבל אז לידיו גדוד שבור ומדמם.
הקרב בבינת ג'בל גבה מגדוד 51 מחיר כבד: לוחמים ומפקדים נהרגו, ובראשם הסמג"ד רב-סרן רועי קליין ז"ל. הלוחמים חזרו מהקרבות כשהם נושאים עימם לא רק את הצלקות הפיזיות, אלא גם מציאות נפשית אחרת. זמן קצר לאחר מכן פרץ בגדוד מרד. את המחאה הובילו לוחמים ותיקים. שירן אמסילי, שהוביל אותה, היה אחד מגיבורי הקרב בבינת ג'בל, שאף עוטר בצל"ש על תפקודו שם.
עשרות לוחמים עזבו את בסיס צאלים במחאה על הדרך שבה הרגישו שהמערכת מתייחסת אליהם לאחר המלחמה. גם אז לא היה מדובר בלוחמים שלא אהבו את המדינה או את הצבא, אלא באנשים ששילמו מחיר כבד בשדה הקרב והתקשו לקבל מעבר חד מהתופת לשגרה. גם אז הופנו טענות מוצדקות כלפי המג"ד, זיני, שהיה ידוע כמפקד קשוח מאוד, על כך שלא פעל ברגישות המתבקשת והפעיל יד קשה מול לוחמים שרבים מהם, כמו אמסילי, סבלו מפוסט-טראומה.
המרד בגדוד 51 התרחש במרץ 2007, במהלך אימון של הגדוד בבסיס צאלים. בצה"ל מסרו בתחילה כי לפחות 50 חיילים עזבו את הבסיס, אולם גורמים צבאיים העריכו כי מספרם היה קרוב יותר ל-90. הם יצאו מהבסיס בסביבות השעה 14:00, וסירבו תחילה להפצרות מפקדיהם לשוב. רק כעבור כשעתיים וחצי, לאחר שמפקד חטיבת גולני דאז, אלוף-משנה תמיר ידעי, שוחח איתם והתחייב שטענותיהם ייבחנו, הם חזרו לבסיס.
הלוחמים טענו אז לפגיעה בזכויותיהם, ובהן האפשרות לצאת לבדיקות אצל רופא ותנאים שניתנו לחיילים הוותיקים לפני כניסת המג"ד החדש לתפקיד. הם מחו גם על נוקשות יתרה, על החמרת המשמעת ועל מה שתיארו כחוסר רגישות מצד מפקד הגדוד. בצה"ל הגדירו גם אז את נטישת הבסיס "אירוע חמור", והבהירו כי הלוחמים יטופלו משמעתית, אך לצד זאת הודו כי ייתכן שחלק מטענותיהם מוצדקות.
קצין בכיר בחטיבה אמר באותם ימים כי יש לזכור שמדובר בחיילים טובים שהשתתפו במלחמת לבנון השנייה והמשיכו לבצע משימות ביטחון. לדבריו, לצד הצורך לבחון את המעשה שביצעו, אסור לנהוג בהם בנוקשות יתרה. גם אז ביקשו המפקדים להבחין בין הצורך להשיב את המשמעת לבין החובה להקשיב ללוחמים ולתקן ליקויים אמיתיים. שבוע קודם לכן התרחש אירוע דומה בגדוד אחר בגולני, כש-13 לוחמים עזבו בסיס בטענה ליחס בלתי הוגן וחזרו רק למחרת.
קרא את הכתבה המלאה במקור