עקבו אחרינו2גלריה הריאיון היה מסע בין תחנות חייו של גולן - לוחם, מפקד, סגן רמטכ"ל, פוליטיקאי ואיש אופוזיציה, ובעיקר ניסיון להסביר כיצד כל אלה מתחברים לתפיסת העולם שהוא מציע לציבור…
עקבו אחרינו2גלריה הריאיון היה מסע בין תחנות חייו של גולן - לוחם, מפקד, סגן רמטכ"ל, פוליטיקאי ואיש אופוזיציה, ובעיקר ניסיון להסביר כיצד כל אלה מתחברים לתפיסת העולם שהוא מציע לציבור הישראלי. אלא שמעבר לכותרות ולציטוטים, הריאיון העלה שאלה עמוקה יותר: אם יאיר גולן הוא “השמאל הישראלי", כפי שמציגים אותו שוב ושוב מתנגדיו, אז מה בכלל המשמעות של שמאל בישראל?
מדובר באדם שכל חייו הבוגרים היו בשירות המדינה. אדם שפיקד על חיילים, ניהל קרבות, נפצע, איבד פקודים וחברים, הסתער תחת אש, ובשבעה באוקטובר יצא מיוזמתו להציל אזרחים ולחסל מחבלים. קשה להלביש על דמות כזו את הסטריאוטיפ הישן של “שמאלן מנותק". הצפייה בריאיון מחייבת גם את מי שאינו מסכים עם דעותיו לשאול אם ההגדרות הפוליטיות בישראל איבדו מזמן את משמעותן. כי אם יאיר גולן נחשב לשמאל, אז נתניהו לאורך כל שנות הקריירה הפוליטית שלו הוא שמאל קיצון.
גולן לא חסך ביקורת מהמינויים האחרונים של נתניהו, הוא תקף את מינויו של האלוף דוד זיני לראשות השב"כ, אף שזיני היה בעבר קצין תחת פיקודו. לדבריו, מדובר בקצין טוב, אך לא במועמד המתאים להוביל את הארגון. ראש שב"כ, כך טען, צריך לצמוח מתוך השב"כ ולהכיר את הארגון מבפנים. מבחינתו, הבעיה איננה רק זהות המועמד, אלא שיטת המינויים כולה של נתניהו, העדפת נאמנות אישית על פני מקצועיות.
גם מפכ"ל המשטרה דני לוי זכה ממנו לציון מסויג. גולן הגדיר את המינוי כ"גבולי" ואמר שהמבחן האמיתי עוד לפניו, במיוחד לקראת מערכת בחירות שבה, לדבריו, הממשלה עלולה לנסות להשפיע על טוהר הבחירות.
משם עבר למתקפה ישירה על ראש הממשלה בנימין נתניהו שמחליף שומרי סף ובעלי תפקידים מקצועיים באנשים שנאמנותם האישית חשובה לו יותר מכישוריהם, "הממשלה מינתה מינויים לא סבירים, שאיפשהו בשיח הלא נורמלי שלנו, בטירוף הכללי זה כאילו מנורמל, אבל זה בעצם לא נורמלי אנחנו יודעים מה זה מינוי תקין" . אמר וקשר את המינויים של ראש השבכ וראש המוסד לחקירת פרשת “קטארגייט" שנתניהו מנסה לטשטש וטען כי ראש הממשלה עצמו חייב להיחקר בפרשה. גם פרשת הצוללות כשכתב אישום לא הוגש בגינה, עלתה, כדי להציג את הספקות לגבי דרך קבלת ההחלטות של נתניהו שפעל לבניגוד להמלצות המקצועיות ולצרכים המבצעיים שהוגדרו על ידי מערכת הביטחון וצה"ל. התנהלותו הובילה לשיבוש עמוק בתהליכי העבודה וסיכנה את ביטחון המדינה, בהמשך סיכם את הקדנציה של הממשלה "אנחנו בסכנה קיומית מאנשים שהביאו את השבעה באוקטובר ולא לקחו אחריות ולא למדו דבר".
גולן גם עשה טוויסט ועבר לשיחה אישית על עצמו, הוא סיפר בפתיחות על הקריירה הצבאית שלו. הוא הודה שהיה לוחם אגרסיבי, הרגיש בנוח בשדה הקרב ואף התמכר במידה מסוימת לאדרנלין של הלחימה. הוא סיפר כיצד נפצע בראש וברגל והמשיך ללכת מול פקודיו, אך הדגיש שמעולם לא נהנה להרוג. מבחינתו, הרג הוא אמצעי הכרחי ולא מטרה.
דווקא כאן הגיע אחד המשפטים החשובים ביותר בריאיון. גולן סיפר שכשהיה מג"ד שכם, הוא הבין שאירוע שמסתיים במחבל פצוע עדיף לעיתים על אירוע שמסתיים במחבל הרוג. אפשר להבין את התפיסה שלו , אפשר להסכים איתה או לא אבל יש הגיון והיא גם מוסמכת במחקרים , מחבל שנהרג עלול להפוך לסמל, להצית רגשות נקם ולעודד מעגלי אלימות נוספים, בעוד שמחבל שנפצע יוצא ממעגל הטרור ומשיג את אותה מטרה מבצעית של התרעה מבלי להחריף את המצב הביטחוני. זו איננה תפיסה “שמאלנית". זו תפיסה ביטחונית שמבוססת על ניסיון מבצעי ועל היכרות עמוקה עם השטח.
לראשונה הוא גם דיבר על המחיר הנפשי של השירות. במשך שנים דחק את חוויות הקרב “למגירות עמוקות". הוא סיפר על חלום חוזר שבו מטען מתפוצץ מתחתיו והוא רואה את רגליו באוויר מעליו, ועל חיילים ומפקדים שאיבד. ושירים שמחזירים אותו שוב ושוב אל הזיכרונות האלה.
גם אירועי שבעה באוקטובר עלו בריאיון. גולן סיפר על גופתה של צעירה שבה נתקל בזמן שהציל אזרחים שנותרה צרובה במוחו, והודה שהזעם שלו כלפי חמאס עצום. הוא אינו מציג שום אמפתיה כלפי ארגון הטרור. להפך. אלא שלדבריו, מדינה אינה יכולה להסתפק בסיסמאות ובניהול הסכסוך. היא חייבת להכריע או להגיע להסדר ברור.
זו בדיוק הנקודה שבה נדמה שהשיח הציבורי בישראל מפספס את גולן. קראו לו בוגד בזמן שהוא נלחם כל חייו מען המדינה. הוא אינו מטיף לפציפיזם. הוא אינו מתנגד להפעלת כוח הוא לא דורש הענקת כוח לצד השני או שיוויון. הוא פשוט מבקש שהכוח יופעל במסגרת ערכים, חוק ואסטרטגיה בינלאומיים. מבחינתו, הוראות פתיחה באש הן ביטוי לעוצמה של צבא ולא לחולשתו. צבא שפועל לפי החוק הוא צבא חזק יותר.
גם סערת פליטת הפה שלו “ישראל הורגת תינוקות כתחביב" עלתה כמובן. גולן הודה שהדימוי שבו השתמש היה שגוי, ואמר שייתכן שהיה בוחר מילה אחרת. זו הודאה שלא שומעים לעיתים קרובות מפוליטיקאים. ועדיין, מי שמאזין לדבריו במלואם מבין שהביקורת שלו הופנתה למדיניות הממשלה ולא לצה"ל ולא ללוחמי צה"ל. אפשר לחשוב שהניסוח היה שגוי ורבים אכן חשבו כך אבל קשה לטעון ביושר שהוא האשים את חיילי צה"ל בהנאה מהרג. אין ספק שהמשפט הזה הסב לו נזק עצום, אך במידה רבה גם הפך אותו לשחקן מרכזי מאוד בזירה הפוליטית. מכונת הרעל תוקפת? אז מה, נתקוף חזרה
הריאיון עסק גם בתקשורת. גולן הסביר מדוע מפלגתו לא אפשרה לערוץ 14 לסקר את הפריימריז, וטען כי בניגוד לביקורת שיש לו גם כלפי ערוצים אחרים, הוא אינו רואה בערוץ 14 גוף עיתונאי שפועל לפי כללי המקצוע.
בהמשך הוא דיבר על הדמוקרטיה הישראלית. מבחינתו, ישראל מתמודדת עם ניסיונות הממשלה להחליש את מערכת המשפט ולהעניק למדינה אופי דתי-משיחי יותר. הוא רואה במחאה נגד המהפכה המשפטית חלק מהמאבק על דמותה של המדינה, ומאמין שחינוך ממלכתי, שירות שוויוני ושמירה על מוסדות המדינה הם יסודות שחייבים להישמר.
גם בתוך מחנה האופוזיציה לא חסך ביקורת. על בני גנץ אמר דברים טובים ומחמיאים אך מיהר להזכיר לכולם כי גנץ הציל את נתניהו פעמיים בגד במצביעיו ואיבד את אמון הציבור ולכן הוא צריך לפרוש מהפוליטיקה, ועל גדי איזנקוט אמר שהוא איש חכם ונבון, גם אם אינו כריזמטי במיוחד. גולן שרטט קו ברור שלפיו ממשלה עתידית לא תכלול את מפלגות הקואליציה הנוכחית והציג קו נחרץ במיוחד, ישראל זקוקה לא רק להחלפת השלטון אלא לתיקון עמוק של המערכת הפוליטית והלאומית.
אחד הרגעים המרגשים ביותר הגיע דווקא כשהוא דיבר על אשתו, רותי. הוא סיפר שהיא גידלה כמעט לבדה את חמשת ילדיהם בזמן שהוא היה בשירות מבצעי, ושהכניסה שלו לפוליטיקה הייתה קשה לה מאוד. “אני מאוד אוהב אותה", אמר בפשטות והוסיף "פחדתי שהיא תעזוב אותי , רותי לא תגיד לי או אני או פוליטיקה יש לה נפש רגישה והיא מזהה תהליכים יותר מהר ממני , היא יודעת שאני במקום הנכון ועדיין זה קהש. היה נדמה שבאותו רגע דיבר פחות הפוליטיקאי ויותר הבעל.
ליאיר גולן יש מצפן ערכי ברור. קשה להאשים אותו בכך שהוא משנה את עמדותיו לפי הסקרים או מתקפל מפני ביקורת. הוא אומר את מה שהוא חושב גם כשהוא יודע שישלם על כך מחיר ציבורי כבד.
במובן הזה, הוא מביא לאופוזיציה משהו שהיה חסר לה במשך שנים: דמות של לוחם אמיץ, לא רק במובן הצבאי, ובשדה הקרב אלא גם בשדה הקרב הפוליטי. אדם שאינו מתנצל על השקפת עולמו ואינו מפחד להתעמת עם יריביו, לא חושש ממכונת הרעל אלא נרתם להליחם ולפרק אותה. בעידן שבו חלק גדול מהפוליטיקאים מודדים כל מילה, גולן מעדיף לדבר מהבטן ומהמצפון, גם כשלעיתים הדבר מסבך אותו. אם הכנות שלו תהפוך לנכס פוליטי או דווקא לעוד מכשול בדרך אל הנהגת המדינה.
ועדיין, הריאיון לא היה מושלם. הייתה בו שאלה אחת שחסרה מאוד. עמרי אסנהיים לא שאל את גולן אם הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית ומה עם מפלגות ערביות. דווקא בריאיון שנועד לפרוש את משנתו הפוליטית המלאה, זו הייתה יכולה להיות אחת השאלות החשובות ביותר, משום שהיא הייתה מאפשרת לציבור להבין טוב יותר כיצד הוא רואה את הפתרון ארוך הטווח לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בסופו של דבר, גם מי שלא יצביע ליאיר גולן יכול היה לצאת מהריאיון עם תחושה שפגש אדם ציוני פטריוט, אוהב מדינה, לוחם אמיץ שמונע בראש ובראשונה על ידי מערכת ערכים סדורה. במציאות הפוליטית של ישראל, כשהשחיתות והאבסודר הפכו למילה שגורה בממשלה הנוכחית שבה לא פעם נדמה שהכוח חשוב מהמדינה, ליאיר גולן יש תכונה שהולכת ונעשית נדירה.
קרא את הכתבה המלאה במקור