כשהנוער מבקש תפילין: "זו בשורה שממלאת את הלב"

שאלו הבחורים: זה קרה בצאנז, בנתניה, למה רבינו מביא כאן 'לחיים'?

אינני יודע אם הוא היה מופתע מהשאלה, או שבדיוק לשאלה זו הוא ציפה, הוא התיישב איתנו סביב השולחן בסבלנותו וחביבותו המיוחדת ושתה ואיחל 'לחיים' והסביר בנועם שיח, כי עם ישראל הוא מקשה אחת וישראל ערבים זה לזה וכאשר יהודי שומע חלילה שנעשה דבר עבירה זה מחייב אותו להצטער ולמחות כדת של תורה, אולם, הלא 'מרובה מידה טובה ממידת פורענות', על כן, בודאי יש לשמוח שמחה גדולה על בשורה כזאת ומאי נפקא מינא אם זה אירע בקהילתנו או בקהילה אחרת בישראל.

וכעת נחזור לבשורת היום, בחדשות נתפרסם כי שר החינוך במדינת ישראל החליט לתקן תקנה על פי הזכות החוקית שיש לו, שבכל בית ספר בארץ ישראל יורשה לתלמידים החפצים בכך להניח תפילין. (בתקווה שבג"צ לא ידחוף את נזם אפו בענין, כהרגלו).

אז ראשית, נקדים להפשיר את ההלם של מי שמתפלא על כך, שעד היום זה לא היה כך, וכי מה שייך למנוע מתלמיד שחפץ להניח תפילין על חשבון ההפסקה שלו, לעשות זאת?

אכן, לצערנו, עד כה ידענו שאין מלמדים בבתי הספר הכפרניים שום הלכות והליכות התורה ואפילו 'שמע ישראל' מסופקני אם מיידעים אותם, ואדרבה, בשיעורי ההיסטוריה, שבקושי מקדישים בהם מעט זמן לספר בשטחיות את סיפורי התנ"ך, נותנים משקל נגד, ללמד את כל ההיסטוריה של עמים בודהיסטים וכל שאר ההבלים.

אבל כל השנים, אם בחור היה חפץ בהפסקה להניח תפילין לעצמו, ההנהלה לא התנגדה רשמית, כשם שלא התנגדו אם מישהו היה מביא כל סממן של דת אחרת.

בשנים האחרונות, אחרי אירועי שמחת תורה והטבח ביהודים, התחילה התעוררות גדולה בעם, ולא רק אצל המבוגרים, אלא גם ילדים רבים החלו ללבוש ציצית. ובהפסקות, כאשר בחור ניגש להוציא מתיקו את שקית התפילין להניחם על זרועו וראשו, התחילו לעמוד הרבה ילדים ובחורים בתור, שיואיל בטובם לזכות אותם ולתת להם להניח אף הם ולומר 'שמע ישראל' וזה כבר היה יותר מדי עבור הנהלות בתי הספר, ממש סדין אדום בין קרניהם.

נדון אותם לכף זכות שהם נלחצו מהתקשורת שהתחילה לפמפם על 'כפיה דתית' שמתרחשת בבתי הספר ובעקבות כך, היו מנהלים שפירסמו הנחיות של איסור להניח תפילין בשטח בית הספר וכנראה בלחץ הורים מהצד האמוני, החליט שר החינוך לפרסם הנחייה כי במדינה שהיא 'דמוקרטית' כביכול, (את מי הצחקת כאן ועל חשבון מי עשית את הבדיחה הזאת, 'דמוקרטית') אי אפשר למנוע מאף אחד לעשות ענין של דת, אם זה לא בא בכפיה ובשידול.

וידיעה זו גרמה לי היום שמחה גדולה, אלו חלק מפעמי משיח, רוח טהרה ממרום נושבת לתוך נפשותינו והלואי וגם אנו ננשום אותה ונפנימה לתוך נשמותינו.

וכאן נכנס הסיפור של רבינו זצ"ל, למרות שזה לא 'בקהילה שלנו', זה אצל חילונים, ציונים וכו', אבל אם התקדמנו שכבר אפשר 'להתיר' לילדי ישראל להניח תפילין כרצונם זו שמחה רבה, אמנם כואב על שנאלצים להגיע לזה, אבל זו כבר התקדמות ועוד יותר השמחה היא, על עצם הדרישה של הילדים שמבקשים להניח תפילין בלי שאף אחד כפה זאת עליהם ולא חינכם לכך, רק נפשם צמאה וכמהה לדבר ה' יתברך.

ובענין אחר: רציתי השבוע להמשיך את מה שהתחלתי בשבוע שעבר, על שיטת ה'אני ואפסי עוד', שנשתרשה במחוזות מסויימים, אבל מקרה כואב גרם לי להסיט את הנושא למקרה נוסף שהיה השבוע.

טרגדיה נוראה שזדים ניצלו אותה בצורה בזויה מאוד והשורש הוא אותו שורש של מה שכתבנו שבוע שעבר, 'אני ואפסי עוד', רק דעת רבותי קובעת ומי שלא מוכן ללכת בתלם, אחת דינו.

כוונתי לפטירתו של אברך יקר מחסידי בעלזא, שהותיר אלמנה וחמש יתומים רכים, אברך עם אומץ ויוזמה ותושיה, אשר במקום לדבר ולברבר, החליט לנסות לפתור כמה בעיות שיש לציבור החרדי בארץ ישראל. ובגיבוי רבנים חשובים, הגה ויזם פתרון, שאברכים יקבלו על מגש מוכן, מקצוע מועיל ומכניס ובדרך גם לקבל תשלום וגם לפתור אותם מלהיות עריקים תוך שמירת הצביון החסידי החניוקי, כולל שמירת הלבוש והעיניים במסגרת שמורה, בלי מדים ובלי רעש וצלצולים, תוך עקיפת כל מי שמנסה לנגח משני הכיוונים ודי למבין.

כמו כל דבר, יש את אלו שזה לא מצא חן בעיניהם, מטעמי קנאות, שיתוף פעולה עם הציונים וכו'. והצורה שהם התעללו בכבוד המנוח ומשפחתו היתה מבחילה.

רבינו ה'בן מלך' אמר פעם עליהם ועל שכמותם: יש דברים שהם 'למעלה מטעם ודעת' (כלומר, גבוה מעל גבוה, נשגב מבינתנו) אבל אלו הם 'למטה מטעם ודעת' כלומר, למטה מלמטה מבינתנו, כשם שהגוף הבריא יש לו מערכת סינון שדוחה החוצה גוף זר ואמורה להקיא מתוכה דברים מזוהמים שהתפלחו פנימה, כך הנפש הבריאה והקהילה הנאמנה לדבר ה', צריכה להקיא מתוכה את כל התופעות הללו.

וכאן משתלב שוב הסיפור שהבאתי לעיל מרבינו זצ"ל על ה'לחיים' שהביא לתלמידיו, לחנך אותנו כי לא הכל זה אני ועוד פעם אני ושהאחר וגם השונה הוא גם בן אדם (כל עוד אפשר להגדירו 'אדם').

וכדי שלא תחשדוני כי אני בעד הליכה לצבא, אצרף בזה מאמר שכתב רבינו זצ"ל בטוב טעם ודעת, אך בתקיפות, נגד ההליכה לצבא, עם הסברים ישרים ונכוחים, מכמה היבטים, מדוע ההליכה לצבא הוא ב'יהרג ואל יעבור', ואת זה כתב לפני יותר מעשור והדברים עדיין מאירים כאור החמה מזהירים וכל מילה פנינה.

'עד שבא ר"ע ודרש, את ה"א תירא לרבות ת"ח', מדוע דוקא ר"ע הוא זה, שדרש זאת?

גם שוויץ היא 'ארץ הרים ובקעות', אז מה השבח בזה לא"י?

'מה ה"א שואל מעמך, לגבי משה מילתא זוטרתא היא', אבל משה אומר זאת לבני ישראל ולא לעצמו?

'אך טוב וחסד ירדפוני' אך הוא מיעוט, וכי אנו מבקשים מיעטו טוב וחסד?

בברכת שבת שלום ומבורך. ישראל אהרן קלצקין

קרא את הכתבה המלאה במקור