"טיל כזה פוגע - ומפרק את כל מה שמסביב. כמו רעידת אדמה"

כשהגיע למנחת כבר חיכתה לו סא"ל ירדן שוקרון, שהייתה אז מפקדת בית הספר של פיקוד העורף וקפצה גם היא לאירוע. "אמרתי לה: 'תצמידי לי מישהו, הגעתי בלי חפ"ק'", ממשיך בן-יאיר. "מגיע אליי קצין עם וסט וקסדה, אומר לי: 'שלום, אני עידו ואני צמוד אליך'. אני מסתכל – ורואה שזה הקצין שהייתי אמור להעניק לו דרגה באותו ערב. אמרתי לו, 'מה אתה עושה פה? אתה מקבל הערב דרגה והצטיינות. אבא שלך הגיע מארה"ב'. אמר לי, 'תעניק לי דרגה בחאן-יונס'. ועלה איתי למסוק".

הם נחתו בגבול הרצועה ומשם, עם הניוד של אוגדה 98, אל זירת האסון בלב חאן-יונס. כוח של אחד מגדודי חטיבת החילוץ, שפעל תחת האוגדה במסגרת התמרון, כבר היה בעיצומם של מאמצי החילוץ. בן-יאיר תפס פיקוד והוביל את המשימה המורכבת.

"אנחנו בשטח לחימה. זו לא זירה של נפילת טיל במרכז הארץ", הוא מסביר. "אי-אפשר להדליק פרוז'קטורים כדי שלא יזהו אותנו. עבדנו עם אמצעי ראיית לילה, השתמשנו בפנסים עם פילטר אדום וכיסינו בשמיכות את החורים בקירות שנשארו עומדים. זה לא חילוץ של 'יש פה מישהו, תרים את הברזל ותוציא אותו'; זו עבודה כירורגית של ממש. ואני רואה את הלוחמים והלוחמות שלנו, בתוך שטח אויב, וגאה בהם בטירוף".

אחרי שעות של עבודה נמצאה בין ההריסות גופתו של לוחם גולני שנהרג מפיצוץ המטען, והוא הובא לקבר ישראל.

כמה שבועות אחרי אותו אירוע, 15 ביוני 2025, בעיצומו של מבצע "עם כלביא", נפל טיל איראני ברחובות, עיר מגוריו של בן-יאיר. "באחת הדירות שנפגעו היה ניצול שואה בן 80 ומשהו שנלכד בין ההריסות", הוא מספר. "הייתי שם כמח"ט, אבל מי שניהל בפועל את החילוץ הייתה סמג"דית של אחד הגדודים שלי יחד עם מ"פ, שני אנשי מילואים מהיחצ"א (יחידת החילוץ וההצלה הארצית של פיקוד העורף -י"ק) ורופא".

"כמעט שעתיים שהם עבדו על החילוץ שלו, ותוך כדי החזיקו לו את היד. והם הוציאו אותו חי", הוא משחזר. "כמה זמן אחר כך קיבלתי הודעה מהבן שלו: 'תמסור לכולם שיש לכם חיילים גיבורים. אבא שלי אמר לעצמו בין ההריסות שהיה מעדיף למות ישר מהפגיעה ולא בייסורים. רק כששמע את קולות המלאכים שלכם מגיעים, הוא הבין שהוא רוצה לחיות. זה מה שנתן לו תקווה'".

את ההודעה הזו הקריא בן-יאיר בטקס חילופי הפיקוד של חטיבת החילוץ שהתקיים ביום שלישי שעבר, רגע לפני שטס עם אשתו מור ושלושת ילדיהם – בן 13 ותאומים בני 6 - ללימודים של שנה וחצי במכללה לביטחון לאומי של צבא זר.

שני הסיפורים האלה – מחאן-יונס ומרחובות – מייצגים את חטיבת החילוץ בשני כובעיה, וליתר דיוק – בשתי הקסדות של אנשיה – קסדת המחלץ הכתומה וקסדת החי"ר בצבע זית. קסדת החי"ר משמשת את הלוחמים (ובעיקר הלוחמות, שהן כ-60% מהחטיבה) בתמרון בעזה ובלבנון ובתעסוקה המבצעית ביהודה ושומרון. "רק אתמול הסיירת שלי הייתה בלבנון במסגרת מבצע של אוגדה 36 שאני לא יכול להרחיב לגביו", מספר בן-יאיר. "אני לא אשכח את הפעם הראשונה שצוות שלנו חצה גב"ל (גבול בינלאומי – י"ק) בסבב הלחימה הראשון עם חיזבאללה. הצטרפתי אליהם כמח"ט".

קרא את הכתבה המלאה במקור