לישראלי נמאס שנגמרים לו הטוקנים בקלוד אז הוא בנה את הגאדג'ט הזה

כחובב ציוד ישן וכמחווה לכלים אנלוגיים, החליט פיכמן לעקוב אחרי השימוש שלו בקלוד באמצעות וולטמטר אנלוגי, כלומר מד אנלוגי מבוסס מחט. "אחרי שהחלטתי שזו הדרך שבה אני רוצה לעקוב אחרי השימוש, עדיין הייתי צריך להתמודד עם שתי בעיות: 'וואלה, מד אנלוגי לבד זה משעמם' ו'אני צריך למצוא דרך לעקוב אחרי השימוש בטוקנים'".

הפתרון לבעיה הראשונה הגיע אליו כשפתח את קלוד קוד כמה ימים לאחר מכן וראה את הלוגו: "הריבוע החמוד הזה שנראה כאילו הוא יצא מ-Space Invaders הסתכל עליי ואני עליו, ופתאום קלטתי שזה יהיה ממש מגניב למדל את כל המד סביבו, וליצור מנגנון שיאפשר לו להגיב – שיהיה יותר מסתם גאדג'ט, שירגיש קצת 'חי'".

פיכמן שקל אם לחרוג מצורת הלוגו המקורי ולאפשר לידיים לזוז למעלה ולמטה, אבל מהר מאוד הגיע למסקנה שהמנועים רועשים מדי, ובלשונו: "שידקרו אותי באופן ספייס". במקום זאת, הוא הוסיף ללוגו עיניים זזות כדי לתת לו רגש, תוך שמירה על יחסים טובים עם הקולגות במשרד.

אבל איך עוקבים אחרי השימוש בטוקנים? פיכמן מציין כי בתכנון שלו לא היה יכול להנפיק API Key או לחבר רכיב מבוסס USB כדי לבצע את המעקב, ולכן השתמש בשיטה שהוא מגדיר כ-"כמה שהיא גאונית, כך היא גם מטומטמת. אבל היי – אם זה עובד זה כנראה לא מטומטם".

את הקוד עצמו, כמובן, כתב קלוד קוד. הארכיטקטורה מבוססת daemon שרץ על המק ומאזין להוקים של קלוד קוד. כשנכנס פרומפט או מתבצעת קריאה לכלי, הוא מקבל את ההוק, מפרסר אותו ושולח אותו אל החבר הפיזי שיושב על השולחן. ה-daemon אחראי גם למשוך את נתוני השימוש בקלוד.

"הדרך המטומטמת שדיברתי עליה היא לקחת את ה-OAuth token של קלוד קוד מהמק, לשלוח הודעה ל-API של קלוד ולהגביל את ה-output tokens לאחד – כי לא באמת אכפת לנו מהתשובה וחבל לבזבז טוקנים", מסביר פיכמן לגיקטיים. "מה שאנחנו מחפשים נמצא ב-headers שאנחנו מקבלים בחזרה, וספציפית header שמכיל מספר בין 0 ל-1. כך שאם מופיע המספר 0.56 – זה אומר שניצלתם 56% מהמכסה. סך הכל עשו לי חיים קלים". את המידע הזה שולח ה-daemon, שנכתב בפייתון, ישירות אל "מד הקלוד".

המידע נשלח אז ללוח ESP32 שמחובר למחשב דרך בלוטות'. בכל פעם שקורה משהו, המחשב שולח את המצב הנוכחי ומנגן את האנימציה הרלוונטית על המסך. להצגת השימוש השתמש פיכמן בוולטמטר של 0-3 וולט, ועבורו הדפיס רקע ייעודי במדפסת תלת-ממד ביתית. הוולטמטר מחובר לאחד הפינים של ה-ESP32 שמכיל DAC וממיר את אחוזי השימוש למתח של 0 עד 3 וולט.

נעבור לעיניים של CodePanion, שמבוססות על ארבעה מצבים מוגדרים מראש, ולא היו מבוססות רובוט של פיקסאר: מצב idle: העיניים משוטטות לצדדים וממצמצות אחת לכמה שניות; קבלת פרומפט: האישונים מתרחבים ועושים סיבוב של 360 מעלות ("האמת שזה יצא חמוד לאללה"); קריאה לקלוד: העיניים הופכות לסימני קריאה; שינה: לאחר זמן מסוים ללא פעילות, המכשיר הולך לישון ("הוא עוצם עיניים וחולם על אייג'נטים או מה שזה לא יהיה שבינה מלאכותית חולמת עליו").

פיכמן מספר שמדובר במודל הכי רציני שמידל בתלת-ממד עד היום. "זו הפעם הראשונה שעיצבתי קייס בשני חלקים, והייתי צריך לחשוב על איך הם מתחברים ואיך הם מחזיקים את הרכיבים בפנים (ספוילר: הרבה דבק חם). עיצבתי את הקייס ב-Fusion 360 בעזרת תמונה של הלוגו כקנבס, לקחתי מידות של המסכים של העיניים והכנסתי את החורים למודל בהתאם". לדבריו, זה כנראה החלק הפחות "זוהר" של הפרויקט – אבל בפועל זה המקום היחיד שבו לא היה מעורב AI בכלל, אלא נטו היכולות של פיכמן עצמו "the old fashioned way".

רוצים לייצר (או לפחות לנסות לייצר) "מד קלוד" משלכם? כל מה שאתם צריכים נמצא בריפו של הפיתוח בגיטהאב

קרא את הכתבה המלאה במקור