למה יש זוגות שמצליחים ואחרים נפרדים? המדע חושב שזו התשובה

חוויית בגידה, אובדן או התעללות בחיים עלוליה לערער זוגיות בעתיד/ShutterStockלדבריו, קיימים ארבעה דפוסי התקשרות עיקריים. אנשים בעלי התקשרות בטוחה מרגישים בנוח עם קרבה ועם עצמאות גם יחד, סומכים על בני זוגם ומצליחים לנהל קשר יציב. לעומתם, אנשים בעלי התקשרות חרדתית זקוקים לקרבה רבה יותר ולעיתים חוששים מדחייה או מנטישה. בעלי התקשרות נמנעת נוטים לשמור על מרחק רגשי ולהסתמך בעיקר על עצמם, ואילו אנשים בעלי התקשרות לא מאורגנת עשויים לנוע בין רצון עז בקרבה לבין דחייה של הקשר.עם זאת, לוין מדגיש כי רוב האנשים אינם משתייכים באופן מוחלט לאחת הקטגוריות. אדם עשוי להרגיש בטוח עם בן זוגו, אך חרד יותר ביחס לחבר קרוב או אפילו במקום העבודה. כדי להמחיש זאת פיתח לוין שאלונים קצרים המאפשרים למפות את דפוסי ההתקשרות בכל מערכת יחסים בנפרד.לדבריו, גם אצלו עצמו קיימים הבדלים. הוא מתאר את יחסיו עם בת זוגו, אחותו ואפילו עם כלבו כקשרים בטוחים, בעוד שביחס לאחד מחבריו הוא נוטה לעיתים להתנהגות מעט חרדתית, אם כי עדיין במסגרת התקשרות בטוחה.

איזו תוכנית לתואר שני במנהל עסקים מציעה הכי הרבה קורסי בחירה?

אחת התפיסות המוכרות בתחום גורסת כי מערכת היחסים עם ההורים בילדות היא שקובעת כיצד ניצור קשרים בבגרות. אולם מחקר שפורסם בשנת 2025 בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology מציע תמונה מורכבת יותר.במחקר, שנמשך עשרות שנים וכלל 705 משתתפים, נמצא כי גם לחברויות בילדות יש השפעה משמעותית על האופן שבו אנשים יוצרים קשרים רומנטיים וחברתיים בהמשך חייהם. בעוד שהקשר עם האם השפיע על הגישה הכללית למערכות יחסים, החברויות המוקדמות היו קשורות במיוחד לאופן שבו אנשים מתנהלים מול חברים ובני זוג בבגרות.החוקרים מדגישים כי גם החיים הבוגרים ממשיכים לעצב את דפוסי ההתקשרות. קשר זוגי בטוח יכול להגביר תחושת ביטחון, בעוד שבגידה, אובדן או התעללות עלולים לערער אותה.

לדברי לוין, אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שרק שני בני זוג בעלי התקשרות בטוחה יכולים לנהל מערכת יחסים מוצלחת.לדבריו, המחקרים מצביעים על כך שגם כאשר רק אחד מבני הזוג מתנהל באופן עקבי, זמין ואמין, הוא עשוי להשפיע לטובה על הדינמיקה הזוגית ולעודד תחושת ביטחון אצל בן הזוג השני. עם זאת, הוא מדגיש שאין בכך כדי "לתקן" מערכת יחסים פוגענית או לא בריאה.

אחת התובנות המרכזיות שעליהן מצביע לוין היא שהמוח אינו מגיב רק לאירועים דרמטיים, אלא גם לאינספור אינטראקציות קטנות/ShutterStock, pathdocדווקא הדברים הקטניםאחת התובנות המרכזיות שעליהן מצביע לוין היא שהמוח אינו מגיב רק לאירועים דרמטיים, אלא גם לאינספור אינטראקציות קטנות.לדבריו, תחושת שייכות או דחייה נבנית מהצטברות של חוויות יומיומיות. ילד שלא מצרפים אותו למשחק, או מבוגר שמרגיש שנותר מחוץ למפגש חברתי, עשויים לפרש את החוויה כאיום על תחושת הביטחון שלהם."אנשים נוטים לדבר בטיפול על אירועים גדולים מהעבר, אבל לעיתים דווקא האינטראקציות הקטנות שחוזרות על עצמן הן אלו שמעצבות את תחושת הביטחון שלנו", הוא מסביר.

אולי המסר האופטימי ביותר שעולה מהמחקרים הוא שסגנונות התקשרות אינם קבועים.לוין מציג מודל שהוא מכנה CARRP, ראשי תיבות של עקביות, זמינות, תגובתיות, אמינות ויכולת להיות צפוי. לדבריו, ככל שאנשים מתרגלים התנהגות כזו ומקיפים את עצמם באנשים המתנהלים באופן דומה, כך גדל הסיכוי לפתח תחושת ביטחון בקשרים.לדבריו, גם המחקר במדעי המוח מחזק את ההבנה הזאת. המוח האנושי שומר על גמישות גם בגיל מבוגר, ולכן חוויות חוזרות של ביטחון, אמון וקשר יציב עשויות להשפיע לאורך זמן על מנגנוני הפחד, האמון והוויסות הרגשי.המסר המרכזי של לוין פשוט: סגנון ההתקשרות שלנו אינו גזר דין. מערכות יחסים בטוחות, תקשורת עקבית ונוכחות רגשית יכולים לשנות לא רק את איכות הקשרים שלנו, אלא גם את הדרך שבה אנו חווים אהבה, קרבה וביטחון לאורך החיים.

קרא את הכתבה המלאה במקור