רוצחי "הכוכב של המגזר" ניסו לשחק לכולם בראש. רגע אחד הפיל אותם

כבהא, זמר מוכר ומצליח בחברה הערבית שכונה "הכוכב של המגזר", הופיע בליל הרצח בין 22 ל-23 באוקטובר 2013 בחתונה באולם אירועים באום אל פחם. מעט לאחר חצות, עם סיום הופעתו, הוא יצא מהמקום במכונית, ישב במושב שליד הנהג ולצידו נסע אדם נוסף. קטנוע ועליו שני רוכבים יצא בעקבות הרכב. לפי הכרעת הדין, השניים עקבו אחר המכונית, המתינו בצד הדרך, שבו ונסעו אחריה, ובכיכר המשטרה בעיר נצמדו לחלקה הימני. מהמושב האחורי של הקטנוע נורו שלושה או ארבעה כדורים מטווח קצר. לפחות שניים מהם פגעו בכבהא וגרמו למותו.

בתחילת החקירה, התמונה הייתה רחוקה מלהיות ברורה. בעקבות מידע מודיעיני הוצאו צווי האזנת סתר נגד כמה מהמעורבים, ובהם ג'בארין ואבו סעד. השיחות שנקלטו לא סיפקו פריצת דרך מיידית, אך הן סייעו לחוקרים לזהות את מעגל האנשים שהיו בקשר זה עם זה בתקופה הרלוונטית. "בהתחלה חקרו אותם על מעורבות ברצח, אבל לא היה יותר מדי", משחזרת עו״ד שטיינשניד. "מה שהיה לחוקרים בהתחלה היו בעיקר מצלמות האבטחה״.

המצלמות עצמן לא תיעדו את רגע הירי, אולם הן תיעדו כמעט את כל המסלול שהוביל אליו. כך, מצלמות מאזור אולם האירועים קלטו קטנוע כהה מגיע למקום, ולאחר סיום האירוע נצפתה המכונית שבה נסע כבהא יוצאת מן האולם, ומיד אחריה הקטנוע. במצלמות נוספות נראה הקטנוע עוקב אחרי המכונית עד סמוך לכיכר שבה בוצע הרצח. בכיכר עצמה לא הייתה מצלמה, אולם על הכביש נמצאו שברי זכוכית שהתאימו לחלון המכונית שנופץ בירי.

חוקרי המשטרה אספו תיעוד ממקומות רבים ברחבי אום אל פחם. באחת המצלמות, ליד בית הקפה סוהייב, נראו זמן קצר לאחר הרצח שני אנשים גוררים קטנוע שמנועו כבה. בתיעוד נוסף, מאזור ביתו של אבו סעד, נראה אדם יוצא עם קטנוע לפני הרצח וחוזר לאחריו. בתחילה לא היה אפשר לזהותו בוודאות, אך בהמשך השתלב התיעוד בראיות האחרות. "המשטרה עשתה שם עבודה נהדרת", אומרת שטיינשניד. "המצלמות הראו את הקטנוע מגיע לאולם, את הרכב יוצא ואת הקטנוע נוסע אחריו. אחר כך רואים שני אנשים גוררים קטנוע ליד בית הקפה. זה הספיק כדי לעצור חלק מהמעורבים, אבל עדיין לא ידענו מי נהג ומי ירה".

אחת הדמויות הראשונות שהחלו למסור פרטים הייתה איברהים אלהאדי, מקורבו של ג'בארין. בשיחות עם מדובב הוא סיפר כי הרצח בוצע באמצעות קטנוע שחור ובאקדח תופי, המכונה בערבית "טחוני". בניגוד לאקדח חצי אוטומטי, התרמילים נותרים בתוף ואינם נפלטים בזירה. אלהאדי גם טען כי ראה לאחר הרצח את המעורבים ליד הקטנוע ואת אמל מחזיק באקדח.

אולם גרסאותיו של אלהאדי השתנו שוב ושוב. הוא ביקש לבחון אפשרות להפוך לעד מדינה, אך החוקרים התרשמו שלא היה שותף ישיר לביצוע הרצח ושחלק מידיעותיו הגיעו לאחר מעשה. בפרקליטות סברו שאין די בגרסתו כדי להעמידו לדין על מעורבות ברצח, אך דבריו הובילו למעצרו של אמל, שלא נחשב קודם לכן לחשוד מרכזי. "לא יכולנו להיבנות מהגרסה שלו לבדה", אומרת שטיינשניד. "הוא מסר הרבה גרסאות שסתרו זו את זו. יכול להיות שהוא סייע אחרי הרצח, אבל לא היו לנו ראיות מספיקות לכך. מצד שני, חלק מהפרטים שמסר קיבלו בהמשך עיגון בעדות אחרת".

העיגון הגיע בין היתר מאיברהים מחמיד, שכונה ה"יפני" ועבד בבית הקפה. הוא סיפר כי לאחר הרצח ראה את אמל באזור בית הקפה, ובהמשך הבחין גם באבו סעד, בג'בארין ובאלהאדי מתקבצים במקום. הוא לא ראה אקדח, אך עצם תיאור המפגש חיזק את גרסת אלהאדי שלפיה המעורבים נפגשו לאחר הרצח.

אמל כאמור נעצר בעקבות העדות של אלהאדי, אבל גם לאחר מעצרו לא נרשמה פריצת דרך מיידית. הוא ישב עם מדובב ומסר גרסאות משתנות. בשלב מסוים טען כי ג'בארין ואבו סעד היו שני רוכבי הקטנוע, ובעקבות כך הוחלט לערוך את העימות בינו לבין אבו סעד - העימות שהביא לפריצת הדרך בחקירה.

בעימות, אמל סירב לחזור בפניו של אבו סעד על ההאשמה נגדו, שלפיה אבו סעד הוא זה שרכב על האופנוע. החוקרים הפרידו בין השניים והשמיעו לאבו סעד את הקלטת דבריו של אמל, שבה האשים אותו בכך שרכב על הכלי. לפי פסק הדין, אבו סעד התפרץ בשלב הזה בזעם, טען שאמל משקר וביקש לספר הכול. באותו זמן, בחדר אחר, אמל נשבר אף הוא והודה: הוא עצמו היה הנהג, לא אבו סעד. ג'בארין ישב מאחוריו וירה.

"כל אחד מהם בנפרד אמר שהוא רוצה לספר את האמת", מתארת שטיינשניד. "אבו סעד סיפר שחאלד ג'בארין פנה אליו וביקש קטנוע כדי שהוא ואמל ייסעו ויירו לעבר אדם מחוץ לאום אל פחם, כביכול כדי להפחיד אותו. אמל אמר: 'אני לא מסוגל לשקר, מי שהיה על הקטנוע זה לא אבו סעד, זה אני. אני נהגתי וחאלד ירה".

פסק הדין של בית המשפט העליון מתאר את רגע השינוי כ"קו פרשת המים" בחקירה. השופט יוסף אלרון קבע כי לאחר העימות אמל נטש את גרסאותיו המשתנות והתמיד בגרסה אחת, הן בחקירותיו, הן בשחזור שערך והן בעדותו בבית המשפט. גם אבו סעד מסר מיד לאחר העימות גרסה מפורטת שלפיה ג'בארין ביקש ממנו קטנוע כדי "לירות על רכב של מישהו מחוץ לכפר", וכי הוא סייע להסיר את לוחיות הזיהוי.

השחזור שערך אמל עוד באותו יום היה אחד הרגעים החשובים בחקירה. הוא הוביל את החוקרים לבית הקפה, לביתו של ג'בארין, לאולם האירועים ולנקודה בכביש שבה נורו הכדורים. אף שבזמן השחזור כבר פונו שברי הזכוכית, הוא הצביע במדויק על המקום שבו נמצאו.

אמל ידע גם פרטים נוספים שלא פורסמו: באיזה מושב ישב כבהא, כיצד עקב הקטנוע אחר המכונית, מאיזה מרחק נורו הכדורים, מה היה סוג הנשק וכמה יריות נשמעו. הוא אף סיפר כי לבקשת ג'בארין הפעיל אור חזק שסנוור את נהג המכונית. בית המשפט העליון קבע כי השליטה שהפגין בפרטים המהותיים והשוליים, וההתאמה לראיות מהזירה ולעדויות נוסעי הרכב, העניקו לשחזור משקל משמעותי.

ועדיין, הפרקליטות עמדה בפני שאלה מטרידה: האם אמל אומר אמת כאשר הוא מציג את עצמו כנהג, או שמא הוא ממזער את חלקו ומטיל את הירי על ג'בארין כדי להימנע מהרשעה ברצח? "זו הייתה השאלה ששאלתי את עצמי כל הזמן", משתפת עו"ד שטיינשניד. ״אם הוא מבין שכבר יודעים שהוא היה על הקטנוע, הוא יעדיף לומר שהוא מילא את התפקיד הפחות חמור. ידענו שזה תיק שנשען במידה רבה על מהימנות עדים, ואת לא יודעת מראש איך בית המשפט יתרשם".

קרא את הכתבה המלאה במקור