השיר עוסק בתהום שנפערה בעקבות שנים של החמצה. ברגע אחד, כל מה שלא קרה ביניהם מופיע במשפט אחד: ״כמה שרציתי להיות איתך בתור ילד קטן, אז איך הגענו למצב שאני צריך לכתוב אבא ביומן״.…
השיר עוסק בתהום שנפערה בעקבות שנים של החמצה. ברגע אחד, כל מה שלא קרה ביניהם מופיע במשפט אחד: ״כמה שרציתי להיות איתך בתור ילד קטן, אז איך הגענו למצב שאני צריך לכתוב אבא ביומן״. שיתוף הפעולה של רון עם עמיר לב בכתיבת המילים מוליד כנות רדיקלית, שמונחת ברגישות על ההפקה המאוזנת והנושמת של נועם דורון, מעטפת סאונד מינימליסטית שמחייבת את המאזין להישאר דרוך לכל מילה שהוא מוציא. סוף השיר מכה חזק. חשיפת הפגיעה בשמיעה של האב הופכת את חוסר ההקשבה המטאפורי, הענן של הקשר הזה, לעובדה פיזית שמתגשמת. למרות זאת, השיר מסתיים בנימה של אופטימיות מפוקחת: ההכרה שעוד לא מאוחר מדי. זוהי סנונית ראשונה ומבטיחה מתוך אלבום מלא שייצא בהמשך השנה: בדרך צפויים שני סינגלים נוספים, שביחד צפויים להרכיב את אחת התחנות המעניינות במוזיקה המקומית בזמן הקרוב.
ההרכב "רעש לבן" של עמרי שליסל וים גולדשטיין, המנוהל על ידי עידו גזית, אחיו של חבר ההרכב, סרן יהל (יהלי) גזית ז"ל, שנפל בעזה ב-2023, הפך לאחד ממפעלי ההנצחה המוזיקליים המרתקים והמרגשים ביותר שיש. החברים ממשיכים למצוא פנינות טקסטואליות בטלפון ובמחברות שהשאיר אחריו יהלי ולזקק מהם שירים מורכבים ומרגשים, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר: מהשפה הגרפית המהפנטת ועד לסאונד המהודק.
אחרי שקיבלו תהודה מרגשת עם "פתאום הגיע סתיו" לצד אהוד בנאי ו"להרוג את השמש" (בליווי קולו המהדהד של מאיר אריאל), הם ממשיכים לתחנה חדשה ומסקרנת: מפגש עם דניאלה ספקטור בסינגל החדש "ניצן". עבור ספקטור, שלא שחררה חומרים מאז אלבומה החמישי ב-2024, מדובר בהפתעה מרעננת שמחזירה אותה לקדמת הבמה בשיא תפארתה.
השיר בנוי כמו פתיחת מערכה בהצגה, דרמטי אך מאופק, אווירתי וטבול בתווים אופטימיים שמזכירים לנו שגם מהשבר, המוזיקה שיהלי כתב ממשיכה לצמוח.
זה ידוע שיש לו שליטה מצוינת בסטוריטלינג, אך הפעם הוא מגיש מסר שנגע בי במיוחד. היצירה מלווה בקליפ מרגש ועוצמתי שצילם גיל בולטניקוב, בדיוק על פי חזונו של אשכנזי. ההפקה ראויה כאן לציון מיוחד, לצדו של אשכנזי, חתום עליה הראפר והמפיק זי-קיי (זוהר כספי) שיצר כאן סאונד חותך ומסקרן.
השיר נפתח בווידויים חשופים על בדידות בעידן החדש, אכילה רגשית כמנגנון בריחה, והתמודדות עם פצעי העבר של מאור, משם, הטקסט פונה בפניית פרסה לבחון את יחסה של החברה הישראלית לאוטיזם במרחב הציבורי, איך כל אדם היה מגיב לנושא מקרוב. הטריגר ליצירה, כפי ששיתף ברשתות הוא מפגש אקראי ואמיתי בסניף של "רמי לוי". הסיטואציה הזו הציפה בו זיכרונות מבת דודתו, אניס, הנמצאת אף היא על הרצף והאיר זרקור על המאבק הסיזיפי של אמה, הנאלצת לשמש פעם אחר פעם כמתורגמנית, המתווכת את קיומה של בתה לעולם שמתקשה להכיל אותה.
בהמשך, מאור שם לנו מראה דרך העיניים התמימות של "יוגב", הדמות שמבוססת על אותו איש וחושף את הקרירות והאדישות שהתרגלנו אליהן בסביבה שלנו. הוא עושה את זה באופן מופתי. הסיפור, ההפקה והמילים גרמו לי ישר להפעיל את הקליפ מחדש. גילוי נאות אישי: גם לי יש במשפחה בן דוד על הספקטרום, ושמו איתי. כשאני חושב עליו, אני כמובן מתמלא במוטיבציה וגאווה אבל זה מגיע לצד הודאה בכאב, שההתמודדויות שלו ושל המשפחה שלי ביומיום הן משהו שאני לרוב בכלל לא רואה, ולא באמת מבין עד הסוף. וזה בדיוק מה שהופך את השיר הזה לכל כך חזק בעיניי, הוא תופס את הפער האמיתי הזה, שקיים אצל רובנו במציאות, ומזקק אותו למשהו שפשוט נוגע בכולם.
כבר בקו הזינוק של האלבום החדש, עומר בן דן (25) מפרק את הסיפור שמלווה את השם שלו: "קוראים לך עומר? בן דן?". כמו ראפר שיודע לסחוט את הלימונצ'לו, הוא החליט לקחת את התהיות האלה, להפוך אותן לשיר, ומשם למנף את זה לאלבום שלם שבו הוא מציג לנו את עולמו. האלבום מוגש דרך פלואו חד ומהיר במיוחד שמייצר קונטרה מעניינת לביטים. הטקסטים רצופים בשורות כתובות היטב, המערבבות בטבעיות תרבות פופ, גיבורי מארוול ומערכות יחסים.
המנהל המוזיקלי והמפיק העיקרי הוא נטע אנדורן. בנוסף, עוטפת את היצירה נבחרת מפיקים רצינית הכוללת את שחר יצחקי, קרניבור (ארנון יניב), שקל (אייל דוידי), פאס (אסף אשרי) ומאסטה ג׳יי (יונתן רוזן). הסאונד כולו יונק מהיפ-הופ עסיסי, עם השפעות של אקשן ברונסון, דה אלכמיסט ופרדי גיבס. רשימת האורחים המהודקת מחמיאה מאוד לאלבום ומשרתת אותו היטב: אלוני משתלב נהדר ב"אותה טעות", צוברי חותך באלגנטיות את גבולות הז'אנר ב"שלוש דקות", ונחש משקפיים (שבדיוק הוציא אלבום חדש בעצמו), כהרגלו, מפגין יכולות מרשימות ונוכחות יוצאת דופן ברצועה "בכל פעם". בנוסף לרצועות האלה, היו שירים נוספים שנשארו להדהד כמו "ראש טוב", "דני וניל" ו"תני לי את זה ככה".
אריאל בוטה (20) הידוע בכינוי "יאנג בוטה" עשה דרך, עוד מהימים שהיה מעלה פריסטיילים גולמיים לרשת ועד להיטים שנשמעים כמו אוצר, הכרתי אותו ממש בהתחלה, כשעוד גישש את דרכו. אחד מהשירים שאהבתי בזמנו הוא שיר שכתב והלחין בשם "איך היא" ומאז הוא לא הוריד את הרגל מהגז, בהמשך הוא חרך את הרשת עם שיר האהבה "שוקי לעדן", והשבוע הוא הוציא סינגל חדש בשם "שחור לבן" בהפקת נוריאל ישר. ניכר שהם לא חיפשו טרנד ובמקום זה הכניסו המון נשמה, ברצועה הם מובילים אותנו לזווית בוגרת, כנה וכואבת על מערכת יחסים שהתרסקה, עם גוון קול מיוחד וחיבור טבעי וזורם בין סלסולים ים-תיכוניים לראפ, הבחור יודע מה הוא עושה.
ההרכב "חזוניש" של איתמר שמעיה ואבשלום קיגלר הוציא אלבום חדש.
כשבוחנים את "פראיירים", השיר שהתפוצץ להם בטיקטוק בזמנו וכעת נוחת שוב כעוגן עם השקת האלבום החדש, אני מקבל מיד פלאשבקים. יש בו חספוס גרובי שמזכיר מאוד את העולמות של קוקי לבנה או קורץ לימים היפים של EZ. הוא עובד כי הוא נשען על קצב ממכר, הומור וטקסט שמדבר את החיים פה באותנטיות.
הנשמה האמיתית של הפרויקט מתגלה ב"כל מה שנוגע", שיתוף הפעולה עם BECCA (רבקה פיטרסון) המצויינת. אחרי שכבר הפציעה בפיצ׳ר מעולה בשיר "משקפיים" עם idiot!, השילוב של הקולות כאן הוא פשוט מבריק, גוון הקול הייחודי של BECCA מוסיף רובד חשוף ומקורי. ואי אפשר לסגור את ההאזנה בלי מילה על "כנען". שיר שהוא פשוט פיצוח, נעים באוזן, זורם, ומראה שהצמד יודע לייצר הפקות ויראליות לצד מוזיקה שנמצאת פה בשביל להישאר.
אחרי השיר "לב ליבי" ששחררה בחודש מאי, טליה דנציג (19) הוציאה סינגל שני מתוך אלבומה שיצא בהמשך השנה. השיר עם השם הפשוט "פרח ושירים" נכתב בעת שהות בקיבוץ שאירח אותה לאחר התפרקות ביתה. הבחירה שלה להתמקד בטבע, רקפות וכלניות הצומחות על גבעה זמנית במעגן מיכאל, היא אמירה על יכולתה של הנפש להשתרש מחדש, גם כשהקרקע הופכת לתהום.
הקליפ שצולם על ידי נהר כהן מרגש במיוחד כאשר אמה ואחיותיה מככבות בו. העבודה הפקתית של דן הירש, כוללת עיבודים של מתן בן יוסף ומתת טאובה יחד עם דנציג ומצליחה לזקק את התחושה הזו לסאונד אנלוגי קל ונעים עם כלים חיים. המפתח להבנת השיר, ואת דנציג כיוצרת, טמון בבקשה החוזרת: "תפסיקו כבר לריב". זאת תקווה חדשה שנזרעה. היא יכולה להיתפס נאיבית מאוד, אבל כשהיא צומחת מתוך אדמה חרוכה, היא אמינה ומשמשת לכוח הכי חזק שיש למוזיקה להציע.
מי שמכיר, מכיר, אבל בגדול מדובר בראפר בשם יותם שמר שעושה סוג של מאמבל ראפ וטראפ ישראלי. אם בודקים לו אחוזי מים בגוף, מוצאים 70% טרול אבל יש בזה גם קסם, לפעמים מתגרה, לפעמים פוליטי, אבל מה זה משנה, הוא נהנה, מוציא חומרים שאף ראפר בסביבתו לא מעז ואז גם לנו מעניין.
נכון לעכשיו אנחנו אחרי האלבום "כאוס פנומנלי" שהציג ביקורות פוליטיות חדות, לצד שירים עם סגנון מיוחד כמו "חברים הכי טובים" שהוציא עם heffner. כרגע אנחנו עומדים מול שיר חיזור להדר מוכתר (?) כן גם אותי זה בילבל, שיר שמתחיל כשיר אהבה שבו הוא זורק וורסים בסגנון משורר חצר על רקע פסנתר קלאסי ולאט לאט הופך לשיר דיס.
אחרי שאי-פי הבכורה שלה מ-2024 הציג יוצרת שמחפשת את קולה, עופרי אטיאס חוזרת עם "חשופה", סינגל שמקלף בשניה את שכבות ההגנה של הפופ המקומי. בשיר יש קריסה מהגנה עצמית אל תוך חשיפה כפויה. אטיאס מציבה תנאי מגן כבר בפתיחה: שלוש שנות ההדחקה נובעת מחרדה מוחשית מהתוצאה. הפזמון בונה מנגנון קבוע של נסיגה אל השקט מול כל רעש או קונפליקט, כאשר הרצון "לשחרר" נותר תלוי בערפל מכוון, האם זהו ויתור על המגננות או ויתור על הקשר?
את המורכבות הטקסטואלית הזו עוטפת הפקה ייחודית ורכה של עידו פיליבה, שגם כתב איתה, שמעניקה סאונד אקוסטי, אורגני וחמים. ניכרת השפעה מהאמניות Tems ו-Cleo sol עם הרמוניות שמהדהדות את האטמוספירה המינימליסטית של ה-R&B ואפרו-פיוז'ן. הסיום נטול קתרזיס ונשמע כמו הודאה- "חשופה". לא סתם נועם גולדשטיין המנהל הקריאטיבי של הארט ביחד עם אטיאס החליטו לצלם את הקליפ בים, זה שיר שנכתב והופק עבור החוף.
אחרי אלבום הבכורה "יותר מדי עמית" מ-2024, עמית אבני ממשיך לבסס קול ייחודי באינדי הישראלי. אבני, מוזיקאי צעיר בשנות העשרים לחייו, השתחרר משירות כמפקד בגולני זמן קצר לפני 7 באוקטובר, אך גויס מחדש למילואים עם פרוץ המלחמה. את דרכו המוזיקלית החל עוד לפני כן, אולם דווקא החבירה למפיקים וליוצרים אמיר שדה ובן מאור העניקה לשירים שלו את הצליל המזוהה: שילוב של פולק, אינדי ורוק ישראלי, שמצליח להישמע אינטימי ומלוטש באותה נשימה.
אחרי הסינגל "הכחשה" שנשען על הפקה שמזכירה סגנון קאנטרי, אבני חובר למאור כהן בשיר "עשרים וארבע" שגם הופק על ידי אמיר ובן, דואט שנע בין וידוי אישי לשיחה בין שני דורות של יוצרים. הטקסט מצליח ללכוד את הבלבול והחיפוש שמאפיינים את אמצע שנות העשרים, בעוד הנוכחות של כהן מוסיפה רובד של ניסיון והשלמה.
קרא את הכתבה המלאה במקור
