כל המדינה דיברה על מופע הסטנדאפ של מיקי גבע ב"ליכודיאדה" זמן קצר לאחר ההודעה על נפילת חייל. עכשיו גבע מדבר על מה שקרה שם ("טעות של מנחה הטקס"), הודף את הטענות נגדו, ונזכר במהמורות…
אז אתה בשבתון? "לא באמת, אבל אני עושה רק מה שאני חייב. אני אומר 'לא' להרבה דברים כי אני עם הבנות, אני כבר לא 100% אומן. כרגע אני 50% אבא".
על מה לא אמרת "לא" בשנה וחצי האלה? "להיכנס לנעליים של זאב רווח במחזמר 'צ'רלי וחצי' זה משהו שהייתי חייב לעשות, זה אגדת חיי. בחנוכה אני אעשה על הבמה את 'אליסה בארץ הפלאות', קודם כל בשביל רני ונינה".
לאיזה דברים סירבת? "כל תוכניות הריאליטי שמציעים לי כל הזמן. אני לא אלך ל'האח הגדול' או ל'הישרדות', אני לא עשוי מהחומרים האלה. למרות שבעצם הייתי בתוכנית הריאליטי הראשונה, בשנת 2001, כשהמדינה בחרה שני מנחים לערוץ הילדים ודנה מרמור ואני זכינו".
אם כבר מדברים, אז באינסטגרם של ערוץ הילדים העלו לאחרונה אמירה של ניקי גולדשטיין, שהפסיד לך אז והגיב עכשיו: "אם הייתם יודעים מה היה מאחורי 'הזכייה'". אתה יודע על מה הוא מדבר? "על זה שהוא הפסיד. הבחירה הזו הייתה מאוד דרמטית, ילדים הצביעו בכל הארץ. העיר שלי, קריית מלאכי, עשתה קמפיין בשבילי. היום זה רגיל, אבל אז זה גרם לאנשים להרים גבה, 'למה ראש העיר שלו עושה וראשי ערים אחרים לא'. זה היה משהו שבטוח תרם לזכייה שלי".
אז אולי התגובה שלו קשורה לזה? "את זה את צריכה לשאול אותו. לא מזמן פגשתי אותו, ואפילו לא דיברנו על זה".
למה אתה לא שאלת? "לא רציתי להביך אותו. ניקי אחלה גבר, מוכשר, אני אוהב אותו. וזה אולד ניוז".
לגמרי במקרה, ההערה המסתורית של גולדשטיין נפלה על גבע באותו סוף שבוע שבו כל המדינה דיברה עליו. זה קרה בתחילת מאי, בעקבות שידור כתבה בחדשות 12 על הופעתו של גבע באירוע ה"ליכודיאדה" באילת זמן קצר לאחר שהודיעו באולם על נפילתו של לוחם צה"ל, סמל ליאם בן חמו ז"ל. המעבר החד מהבשורה הקשה למופע הסטנדאפ הוליד טענות על חוסר רגישות וניתוק מצד הנוכחים – וספציפית מצדו של גבע, שעלה לבמה ואמר, "תנו כפיים, תעשו שמח קצת, תגידו לי ערב טוב. יש פה אתיופים?".
גבע הגיב אז בפוסט שבו טען כי השתמשו בו ככלי ניגוח פוליטי וכי הכתבה נערכה מגמתית. לי הוא אומר, "אני לא מוכן לקבל ביקורת על זה שהופעתי בליכודיאדה. אני מופיע בפני כולם, אם בליכודיאדה או בלפידיאדה, ואני לא שופט אף אדם שבא להופעה שלי בגלל שהוא מצביע ככה או אחרת".
ההופעה שם לא מרמזת על עמדתך הפוליטית? "מה זה קשור? הופעתי גם במפלגות אחרות".
מה לגבי העניין עצמו, ההופעה אחרי ה"הותר לפרסום"? "אני לא באמת עליתי לבמה שנייה אחרי שהודיעו את ההודעה הקשה. 'החייל נהרג, קבלו את מיקי', ואז אני עולה ושואל 'מה קורה, יש פה אתיופים' – זה ממש לא היה כמו שנראה בכתבה. כל אחד צריך לשאול את עצמו למה זה נערך ככה. בסוף הזמינו אותי לעשות הופעת סטנדאפ, הטיסו אותי לאילת ושילמו לי עבור זה".
בוא תספר מה כן קרה בליכודיאדה. "לא עליתי רגע אחרי שבישרו. חיכיתי קצת, שאלתי מה קורה, איך קורה, אמרו לי 'הקהל מתעקש, אל תבאס אותו', אז עליתי. אני גם לא חושב שלמישהו שם היה כוונה לזלזל בחייל, זה דבר שקרה מתוך בורות לצערי. להציג סטנדאפיסט שנייה אחרי 'הותר לפרסום' – זה טיימינג לא מהטובים שפגשתי בחיי. אבל בסוף זה לא קשור אליי, זה טעות של מנחה הטקס. אגב, אחרי שזה פורסם פגשתי את ההורים של החייל. הרגשתי שאני חייב לדבר איתם, להתנצל ולהסביר להם באמת מה היה. עכשיו אנחנו עובדים על מופע לזכרו של בנם ז"ל".
ראית בזמן אמת את הביקורות והתגובות? "כתבו לי, 'למה אתה הולך להופיע שם? אתה כנראה ביביסט'. כל התגובות שהיו, כל שונאי האדם האלה, כל האילן לוקאצ'ים (העיתונאי אילן לוקאץ' תקף את גבע בציוץ שבו כתב: "אני חושב שהגיע הזמן שתסביר מה עבר לך בראש" – יה"א), אני לא שם. ראיתי כל כך הרבה תגובות שעשיתי את זה בכוונה, זרקו אותי למקום פוליטי שאני בכלל לא נמצא בו. וגם מה, מי שנמצא בליכודיאדה שונא חיילים? לא אכפת לו לעשות הופעת סטנדאפ אחרי שמודיעים על נפילת חייל? הם לא יהודים, הם לא ישראלים, לא אכפת להם מבני אדם?".
התבאסת כשראית את הכתבה בחדשות 12? "מאוד, ולכן היה לי חשוב להתראיין עכשיו ולהסביר בדיוק מה היה. אני חושב שחדשות צריכות להגיד את האמת".
חדשות 12 מסרו בתגובה לטענות של גבע: "לא הוצא דבר מהקשרו. הכתבה שיקפה בדיוק את האירוע והמופע של מיקי גבע ולכן גם פרסמנו את תיעוד הוידיאו המלא ללא עריכות:"
כשהשיחה מתדרדרת לפוליטיקה, מתברר מהר מאוד שגבע לא מתכוון לפזר את הערפל סביב עמדותיו. "התפקיד שלנו כאומנים הוא לאחד, אני חושב שזה יכול להרוס לנו אם יידעו מה הדעה שלנו", הוא מסביר. "ברור שיש לנו דעות, אבל למה להגיד אותן ולפלג?".
אז לא תגלה למי אתה מצביע? "אני לא מרגיש שזה משהו שיכול לקדם את הקומדיה".
ואם נצמצם את הדיון לנתניהו? עליו יש לך דעה שאתה רוצה להביע? "יש לי המון הערכה לביבי על מה שהוא עשה ועושה למען מדינת ישראל. יש לי גם הרבה טענות וביקורת, אבל אני מכבד אותו ואני לא שופט אותו. מצד שני, אני כן חושב שהוא שפיט. כמו במדינה דמוקרטית, הוא צריך במסגרת של ועדת חקירה להגיד את האמת ולתת לעם להחליט. אבל אני לא שותף לכל העליהום עליו, אני חושב שיש עוד צדדים לבן אדם הזה שצריך לזכור".
בשנים האחרונות הופיע גבע על הבמה במחזמר "שלאגר" לצד עדן בן זקן וב"צ'רלי וחצי" בתפקיד ששון; עם הלהקה שלו, מיקי גבע והמלביז, הוא מריץ מופע שבו הוא שר ומחקה אומנים שונים; מאחוריו גם שני ספרים, "מלבי אקספרס" ו"אין פילים בדרום אמריקה"; הראשון עובד לסדרת טלוויזיה, וגבע עובד עם שחר חסון גם על עיבוד קולנועי של "מלבי".
מכל הדברים שאתה, מה אתה הכי? "קודם כל אני סטנדאפיסט, קומיקאי. כל מה שאני עושה הוא נגזרות של זה".
חיקויים זה משהו שכבר פחות קורה, נכון? "פעם זה היה שכיח יותר, היום לא רואים את זה מחוץ ל'ארץ נהדרת'. יותר מעשר שנים עשיתי את כל החיקויים בישראל, עשיתי לא יודע כמה תוכניות שקשורות לחיקויים בפריים טיים, אבל הרבה זמן לא עשיתי את זה, מלבד בהופעות שלי. לפעמים אני מתגעגע לזה".
לקבל הצעה מ"ארץ נהדרת" זה משהו שהיה מעניין אותך? "אני חושב שזאת תוכנית מעולה, אני נהנה לצפות בה ואוהב את סוג ההומור הזה. ברור שהייתי יכול לתרום לה, אבל אני לא רוצה להכריח אנשים להשתמש בכישורים שלי. מי שרוצה – באהבה. מי שלא, אני מכבד את זה. את גם לא היחידה ששואלת, כל המדינה שואלת אותי על 'ארץ' כבר איזה 15 שנה. זה שם אותי במקום לא נעים, מה אני אמור להגיד?".
מה אתה אומר באמת? "שאני לא עורך התוכנית, ושאני ממשיך לעשות את הדברים האחרים שלי, שזה הרבה. אני גם מניח שעוד אחזור להתעסק בחיקויים כשיבוא לי. קצת איבדתי את התשוקה לזה, אז עשיתי סטופ ועברתי לדברים אחרים, אבל זה לא אומר שסיימתי עם זה. זה דבר שאני מאוד אוהב".
הצקה אחרונה, בחיי: הפתיע אותך שלא קיבלת הצעה מ"ארץ" כשהיית החקיין הכי מוכר בישראל? "בזמנו כן. אני יכול להגיד שהיו כל מיני דיבורים בכל מיני שלבים, אבל אף פעם זה לא הבשיל, ואין לי מושג למה".
יכול להיות שגם אתה לא היית בשל בזמנו? "תראי, אני בן אדם שעבר שינוי מאוד עמוק בחיים שלו. פעם הייתי מאוד בחוץ ומתפזר, לפעמים לא חושב ופזיז. בכל זאת, צעיר פעור שמגיע משומקום לשיא הפריים טיים לפעמים מתבלבל קצת. הייתי ילד עם הרבה ביטחון, ולא ידעתי לנהל הכל. כנראה שזאת גם התשובה לשאלה למה זה לא קרה. אבל כן עשיתי תוכניות שהתחרו ב'ארץ' במשך שנים".
דבר אחר שגבע עושה במשך שנים הוא פיתוח "מלבי אקספרס: הסרט", אלא שבאוגוסט 2024 חטף הפרויקט מכה לא צפויה: המחשב הנייד של גבע, ובו הקובץ היחיד של התסריט שעליו עבד במשותף עם שחר חסון, נגנב מבעליו. "אחרי שגנבו את הלפטופ הבנו שאנחנו זוכרים רק את הדברים הכי מדהימים שנכתבו, אז החלטנו לקחת את מה שאנחנו זוכרים ולכתוב מחדש", הוא מספר. "אתה יכול להכין תבשיל תוך שנה ולאכול אותו, אבל הוא לא יהיה כמו תבשיל שתכין תוך ארבע שנים. הוא יהיה יותר מסונן, יותר מדויק, יותר נימוח. אז אני מרגיש שהזמן עשה לזה טוב, אבל ברגע שזה קרה רציתי למות".
אגב השפעות הזמן, מה השתנה בסטנדאפ בשנים שאתה בתעשייה? "כשאני התחלתי היו בערך עשרה סטנדאפיסטים במדינת ישראל. גם אני הגעתי אאוט אוף דה בלו, אחרי שארז טל ראה אותי ב'צוותא 2' ולקח אותי ל'רק בישראל'. הרבה גבות הורמו בהתחלה, כי מאיפה צצת. הרבה גם שנאו אותי או התנשאו עליי בהתחלה בגלל זה. אבל היום יש 350 סטנדאפיסטים פר מטר, וזה יפה בעיניי. יש הרבה צבעים חדשים, מאוד יפים".
ולכן גם קשה יותר להפוך היום לקומיקאי בולט? "מצד אחד כן. מצד שני, יותר קל. אתה לא צריך עורך או את דודו טופז שייתן לך שתיים וחצי דקות בתוכנית שלו ויהפוך אותך לכוכב. אתה יכול לצלם את עצמך, ואם אתה מספיק עקבי וטוב, הקהל יראה את זה".
האזכור של טופז, מי שהתרסק וריסק בדרך למטה מפסגת טבלאות הרייטינג, מוציא מגבע אמירה מפתיעה: "זה מישהו שהייתי רוצה לשחק. אני מרגיש שהייתי יכול להביא דמות שלו בדרמה, לא בקומדיה".
למה דווקא אותו? "הכרתי אותו כל כך טוב, הוא ראה בי חבר צעיר. אבל הוא היה על הקצה של הקצה כבר אז, ואני שמתי לב לזה. הוא באמת סיפור טרגי".
מה לדעתך הייתה הכותרת של הסיפור הזה? "ילד שסירב להתבגר ושילם את המחירים הקשים ביותר שאפשר לשלם בחיים האלה. נראה לי שהוא לא הצליח לקבל את ההתבגרות שלו ואת זה שהוא הפך לפחות רלוונטי".
לך יש פחד לאבד רלוונטיות? "כן, זה דבר שתמיד נמצא שם, כי אתה מסתכל הצדה על אנשים שמתבגרים בתחום. בתור סטנדאפיסט אני מדבר על זה, אני צוחק על הפחד להתבגר ועל איך הגוף שלי כבר לא כמו פעם. הפחד שלי סובב סביב הקהל שלי, כי בסוף משנה לי שהקהל ימשיך לבוא לראות אותי. אני עושה את זה מספיק זמן, כבר 26 שנה, כדי לדעת להתחדש כל הזמן. ואני חושב שאם אתה לא מצליח להתחדש, שם טמונה הנקודה שבה אתה הופך ללא רלוונטי".
מה זה אומר, לא מצליח להתחדש? "זה קורה למשל כשבמקום לכתוב משהו חדש ומצחיק אתה נאחז בדברים עתיקים. אני מסתכל על ג'רי סיינפלד: הבן אדם עוד מעט בן 70, והוא נהיה יותר חכם, יותר אינטליגנטי, יותר עמוק, יותר פילוסוף. ההתבגרות עשתה לו טוב. אני שואב את הכוח שלי מזה שאני יודע שאני יכול לעמוד על במה מול אנשים, ולא משנה מתי איפה ואיך – אני אעשה את העבודה. בכל פעם שאני מרגיש קצת 'אאוט אוף דה תחום', קצת עומד בצד הדרך או קצת שכחו ממני, אני הולך לעשות סטנדאפ ונזכר מה אני יודע לעשות הכי טוב. אם זה לא היה לי, אני באמת לא יודע איך הייתי שורד במקצוע הזה".
יש קנאה בתחום הזה? "ברור, כמו בכל תחום. בקומדיה אולי אפילו יותר, כי יש תחרות גדולה ובריאה, וזה משאיר אותך ער. קומיקאים הם אנשים תחרותיים, אבל הם גם חבריי הטובים ביותר. שחר הוא באמת חבר שלי. יצפאן הוא חבר, קובי מימון. יש עוד, הקומדיה לא עומדת בינינו".
אתה מרגיש היום מוערך, מרגיש שאתה במקום שחלמת להיות בו? "אני נולדתי בקריית מלאכי כשלא היה שם אפילו חוג תיאטרון. אני הבאתי את חוג התיאטרון לעיר, אז אם אני נמצא היום במקום שבו חלמתי להיות? אני חושב שכן, עשיתי דרך. הרבה פעמים אני חושב שאולי הייתי צריך להיות טיפה יותר מוערך בעקבות הדברים שעשיתי. אני מרגיש את האהבה המטורפת מהקהל, אבל לפעמים זה לא בקו ישר עם הברנז'ה. הסיפור שלי הוא על אדם אוטודידקט שלמד את הדברים האלה בעצמו, חיבר אותם בעצמו, ועשה את זה בתשוקה ובקושי מאוד גדול לאורך הרבה זמן. אז כן, לפעמים אני מרגיש שהייתי יכול להיות יותר מוערך".
זה מעסיק אותך? "אני לא עובד בשביל זה או קם בבוקר בשביל זה. אני קם בשביל לעשות דברים שגם יצחיקו את הקהל שלי וגם ילמדו אותו משהו. אני מרגיש שהדברים שעשיתי – הם פה. הם לא היו איזה רגע ונעלמו. ויכול להיות גם שפעם הייתי פזרן יותר, חסר עכבות כזה, אולי קצת פחות אנושי, אולי עם ביטחון עצמי מופרז, לא יודע איך לקרוא לזה".
שחצן? "אף פעם לא הרגשתי שהייתי כזה, אבל יכול להיות שבהתחלה – עם כל הטררם שעשיתי – יצאו מזה גם אולי צבעים כאלה. היום אני אותו בן אדם, אבל אחרי תהליך עמוק. היום אני כבר לא אעלה לבמה ואספר כל דבר שאפשר רק בשביל להצחיק. יש דברים שאני יודע שיצחיקו, ואני לא אדבר עליהם".
נגיד? "נגיד, יש איזו סצנה ב'מלבי אקספרס' שמדברת על זה שפעם בחורות היו מסתובבות בזוגות, כוסית וכונפה, כאילו יש סדרן לפני שהן יוצאות מהבית. ואז בסטנדאפ הייתי נצמד לשתי בחורות בקהל ומתעכב איתן על זה. זה מגעיל, זה סטנדאפ של שנות ה-90. פעם זה היה קורע מצחוק, אבל אין סיכוי בעולם שאני אעשה את זה יותר. סטנדאפ חייב להיות קיצוני בשביל להצחיק, אבל היום זה לא היה עובר, לא אותי ולא את החברה. היום יותר מעניין אותי להכיר את הבן אדם 20 שניות בהופעה ומשם לנסות 'להפשיט אותו' מבחינת האופי, מבחינה אנושית, את הסיפור שלו. זה מה שמעניין אותי. ליצור משהו שלא באתי איתו מוכן מהבית, אלא יצרתי באותו רגע מול הבנאדם בקהל. זה סטנדאפ מבחינתי".
צילום: טל חמדי | סטיילינג: מעוז דהאן | איפור ושיער: אן חסון | ע. סטיילינג: איתמר רובינשטיין | הפקה: טל פוליטי
קרא את הכתבה המלאה במקור
