בהלכות נדרים יש חידוש גדול על מקומם של הגויים והיכולת שלהם לנדור: גוי יכול לנדור, אבל אין לו התרת נדרים.
כלשון הגמרא: 'זה הדבר אשר ציווה ה' – לבני ישראל': ישראל יש להם הפרה, ואין לעובדי כוכבים הפרה (נזיר סב.).
צריכים להבין: אם יש לגוי יכולת לנדור, מדוע אין לו התרה? ואם אין לו התרה, מדוע יש לו יכולת לנדור?
חסיד אחד הסתבך בחוזים והתחייבויות כובלות והגיע אל הרבי בבכי, בתחושה שאיבד את עולמו. נענה הרבי ואמר לו: "יהודי אף פעם לא פועל לבד. כשחתמת, חתמת על דעת זה שאתה חלק מעם ישראל ושיש לך רבי. למילים הללו אין כוח לכלוא את הנשמה שלך, ואנחנו נתיר את הפלונטר"
החיבור לכלל ישראל הוא לא מצווה בלבד אלא יש לו משמעות עמוקה שמשליכה על מצוות והלכות רבות המשמעותית שבהם היא פרשת נדרים אהל לא רק:
הגמרא מייסדת כלל על דעת האדם בחופה וקידושין ובכלל: "כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש", כלומר: כל מי שעושה דבר חיובי, הוא עושה זאת ממקום הדעת האמיתית שלו, ממקום של חיבור אמיתי לכלל האומה ולראשיה, ולכן הם יכולים להתיר ולהפר לו.
