אזהרה מפני הסכנה השקטה שמסתתרת בתוך המים: "הגלים הגבוהים ביותר הקיץ"

ארגון הבריאות העולמי קורא גם להרחיב את לימודי השחייה ואת הקניית מיומנויות ההישרדות במים לילדים בגיל בית הספר. עם זאת, בארגון מדגישים שילד היודע לשחות עדיין עלול לטבוע, ושיעורי שחייה לא מחליפים השגחה של מבוגר או רחצה במקום שבו פועלים שירותי הצלה.

לפי הערכות הארגון, השקעה עולמית בשתי פעולות בלבד, הפעלת מסגרות השגחה לפעוטות ולימוד שחייה בסיסי לילדים, עשויה למנוע עד שנת 2050 את מותם של כ-774 אלף ילדים. עוד כ-178 אלף ילדים עשויים להינצל מפגיעות קשות וממושכות שנגרמות לאחר טביעה ללא מוות.

טביעה מתחילה כששקיעת הפנים במים מונעת נשימה תקינה. מחסור בחמצן עלול להוביל במהירות לאובדן הכרה, להפרעות בקצב הלב, לנזק מוחי ולדום לב. בניגוד לדימוי המוכר מסרטים, אדם טובע בדרך כלל לא מצליח לצעוק, לנופף בידיו או להזעיק עזרה. המאבק לנשימה מתרחש לעיתים בשקט ונמשך זמן קצר.

גם אדם שחולץ בחיים עלול לסבול מפגיעה קשה. המחסור בחמצן עשוי לגרום לנזק מוחי קבוע, לפגיעה בזיכרון ובתנועה, לפרכוסים ולצורך בטיפול סיעודי ממושך. חומרת הפגיעה מושפעת ממשך השהייה במים, מטמפרטורת המים, ממצבו הרפואי של הנפגע וממהירות החילוץ וההחייאה.

הנתונים מישראל מדאיגים במיוחד. לפי נתוני ארגון בטרם לבטיחות ילדים שפורסמו בתחילת יולי, מתחילת שנת 2026 טבעו למוות 12 ילדים ובני נוער. עד סוף יוני עמד מספר הקורבנות על 11, לעומת שני ילדים בלבד בתקופה המקבילה בשנת 2025, זינוק של פי 5.5.

העלייה נרשמה עוד לפני שיא חופשת הקיץ, התקופה שבה ילדים ובני נוער מבלים זמן רב יותר בים, בבריכות, בצימרים ובמקורות מים פתוחים. נתוני השנים האחרונות מראים שפעוטות נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לטביעה בבריכות פרטיות, באמבטיות ובמאגרי מים בסביבת הבית, בעוד שמתבגרים נפגעים יותר בחופי ים, בנחלים ובאגמים.

אצל פעוטות די בשכבת מים רדודה כדי ליצור סכנת חיים. מרכז הכובד של גופם גבוה, ראשם כבד יחסית לגוף, וכשהם נופלים עם הפנים למים הם עלולים לא להצליח להתרומם בכוחות עצמם. הטביעה עשויה להתרחש בזמן שהמבוגר מפנה את מבטו לטלפון, משוחח עם אדם אחר או עוזב את המקום לזמן קצר.

אצל בני נוער מנגנון הסיכון שונה. כניסה למים בחוף לא מוכרז, שחייה לאחר שתיית אלכוהול, קפיצה מגובה, התרחקות מהחוף, לחץ חברתי והערכת יתר של יכולת השחייה עלולים להוביל למצוקה. זרמים בים יכולים לסחוף גם שחיינים מנוסים, בעיקר בשעות שבהן אין מציל או בחופים שבהם הרחצה אסורה.

התוכנית החדשה מתייחסת גם להשפעת משבר האקלים. שיטפונות אחראים לכ-75% ממקרי המוות באסונות הצפה, וגלי חום גורמים ליותר בני אדם לחפש הקלה בים, בנהרות ובאגמים. מחקר שנערך בבריטניה מצא שמספר מקרי הטביעה גדל ב-7.2% עם כל עלייה של מעלה אחת בטמפרטורה, והסיכון היה גבוה כמעט פי חמישה בימים שבהם הטמפרטורה חצתה 25 מעלות.

תחום נוסף בתוכנית הוא בטיחות התחבורה במים. במדינות רבות מעבורות וסירות משמשות כאמצעי תחבורה יומיומי, לעיתים ללא פיקוח מספק, חגורות הצלה, מגבלות נוסעים או צוותים שהוכשרו למצבי חירום. הארגון קורא להחיל תקני רישוי, הגבלת עומס, ציוד הצלה חובה, בדיקות תקופתיות והכשרת אנשי הצוות.

במקרה של טביעה יש להזעיק מיד את כוחות ההצלה ולהוציא את הנפגע מהמים רק בלי לסכן את המחלץ. אם הנפגע לא נושם יש להתחיל בהחייאה בהתאם להנחיות מוקד החירום ולהשתמש במכשיר החייאה חשמלי, כשקיים. ילד שחולץ וממשיך להשתעל, מתקשה לנשום, ישנוני, מבולבל או מקיא זקוק לבדיקה רפואית דחופה, גם אם נראה בתחילה שמצבו משתפר.

בבריכות פרטיות, בצימרים ובבתי נופש ההמלצה המרכזית היא לוודא מראש שהבריכה מגודרת מכל צדדיה ושמותקן בה שער הנסגר וננעל באופן אוטומטי. ליד פעוטות יש לקבוע בכל רגע מבוגר אחד האחראי להשגחה, במרחק נגיעה, בלי טלפון, שיחה, קריאה או כל הסחת דעת אחרת.

קרא את הכתבה המלאה במקור