אחרי הביקורת: בצה"ל מבטיחים לשנות את הטיפול בלוחמים עם נכות נפשית

לדבריו, השינוי כולל שלושה רכיבים מרכזיים. הראשון הוא מעבר להסדרת התהליך שלא באמצעות הקפאת שירות; השני הוא פישוט התהליך וצמצום היקף האישורים והבירוקרטיה. עבור הסדרת השירות עדיין יידרשו מסמכים ואישורים, אך הם יהיו מצומצמים יותר, ויתבססו על שאלות ברורות, ממוקדות ורלוונטיות בלבד; השלישי נוגע לאופן ניהול התהליך מבחינת הגנת הפרטיות. לטענתו, בשונה מהנוהל הקודם, שלפיו המידע הועבר גם לגורמי שלישות שטיפלו בנושא, בנוהל החדש הטיפול במשרת יהיה על-ידי מספר מצומצם של גורמים מהמערך הרפואי, שיהיו היחידים שייחשפו למצבו הרפואי ויטפלו בענייניו.

לצד העיסוק בפגיעה בחיסיון רפואי, סוגיה קריטית נוספת היא החשש של משרתים שנמנעים מהליך הכרה וטיפול - בעקבות ההבנה שיוביל להקפאת השירות שלהם וגריעתם ממצבת המילואים. "זה הפחד הכי גדול שלי", שיתף אחד המשתתפים בוועדה.

בנוסף, הוועדה ביקשה לקבל עדכון בדבר סטטוס מימוש תוכנית החוסן לאנשי ונשות המערך לטיפול בחללים, ברמת הצוות והמשפחה, ולקבל התייחסות לפעילות שבוצעה בפועל לניטור וזיהוי אנשי המערך שבמצוקה באופן יזום.

אורן פז, ששירת בזק"א במחנה שורה הציג לוועדה שני מכתבים שנשלחו אליו: "בראשון נכתב שמשרד הביטחון הכיר בי כנפגע איבה, והביטוח הלאומי כתב שהועבר אליו הטיפול ממשרד הביטחון, וכי בהתאם לחוק התגמולים אני זכאי להכרה כנפגע איבה. המכתב השני עסק ב-40% הנכות שנקבעו לי בוועדה ולמעשה, ההחלטה הקודמת בוטלה, וכעת הכול מתחיל מחדש. שוב צריך לעבור את כל ההליך כדי לקבל את אותם טיפולים".

פז המשיך: "אני כבר כמעט שלוש שנים נמצא בתוך המאבק הזה, מאז תחילת המלחמה. למה צריך למשוך את זה כל כך הרבה זמן? אתם יודעים כמה מתנדבים היו שם ואינם איתנו היום? את זה אף אחד לא סופר – לא אתם, לא צה"ל ולא הביטוח הלאומי. אנחנו היינו שם כמתנדבים. לא ביקשנו שכר על מה שעשינו. לא ביקשנו החזר על הזמן שהשקענו, על הדלק, על הנסיעות הלוך ושוב או על כל מה שנתנו. מה שאנחנו מבקשים הוא לא כסף - אלא אנחנו מבקשים טיפול. אם תעשו את החישוב ותבדקו כמה מבין מי ששמו קץ לחייהם היו אנשי זק"א, לעומת יחידות אחרות, תראו נתונים קשים מאוד".

אל"מ במיל' אייל מורדוך, מפקד המערך לטיפול בחללים אמר: "אני נמצא בקשר כמעט יומיומי עם החיילים. הם צמאים לשיח עם המפקדים שלהם, עם החברים שלהם ועם מי שמכיר את מה שעברו. במערך המילואים אין כרגע אימונים, אין קריאות לשירות, וברוב המקרים האנשים מרגישים חסרי משמעות. הם מרגישים שהשתמשו בהם בתקופת הלחימה, וכשהמשימה הסתיימה - גם הקשר איתם הסתיים".

הוא הוסיף כי "בסופו של דבר, כל האירוע התרחש בזמן שהיינו בשירות מילואים. לאחר שהשירות הסתיים, חזרנו להיות אזרחים, והצבא מטבע הדברים אינו אחראי לטפל באזרחים. יש לי חיילים שנמצאים כל היום במיטה ואינם מוכנים לצאת מהבית. אחרים עובדים בשירות הציבורי ואינם פונים לקבלת טיפול או הכרה, משום שהם חוששים שהדבר יפגע בהם בעתיד, למשל במכרזים או בקידומם המקצועי. אני מכיר באופן אישי לפחות שלושה אנשים כאלה. הם אינם מטופלים, למרות שהם עוברים דברים קשים מאוד. הם פשוט חוששים מההשלכות ולכן אינם פונים לקבלת עזרה. אין כיום מנגנון אמיתי שמאתר את האנשים האלה".

רמ"ט אכ"א, תא"ל ודמני, טען כי סוגיית הזכויות הכוללת מעטפת כלכלית וסיוע תמשיך גם בשנת 2026. ודמני ציין כי הוגשה לממשלה הצעת החלטה שמטרתה להסדיר את נושא ההכרה והסיוע הנפשי לחיילי מילואים שעסקו בטיפול בחללים ובבני משפחותיהם. "במסגרת ההצעה הרחבנו את רשימת בעלי התפקידים שעסקו באופן ישיר בטיפול בחללים, בהובלתם, באיסופם, בזיהוים ובקבורתם", אמר. "הסדרנו גם את סוגיית בעלי התפקידים במעגל השני, ובהם גורמים שעסקו בהודעות לנפגעים ובתפקידים נוספים, תחומים שלא היו מוסדרים עד כה".

בנוסף, הוגדר בעל תפקיד ייעודי שירכז את את נושא שמירת הקשר עם המשרתים, ולטענת רמ"ט אכ"א גם הוקצו משאבים לשם ניהול קשר רציף עם חיילים. לטענת רמ"ט הרבנות, אל"מ שהם עורקבי, מתוך 17 יחידות - 16 כבר השלימו את הליך ההכרה.

יו"ר הוועדה, ח"כ אלעזר שטרן סיכם לקראת פיזור הכנסת: "אי אפשר לצאת לפגרה ולהשאיר את אנשי מערך הטיפול בחללים בצה"ל במצב הזה. עלו בדיון הבדלים קשים בטיפול בין מתנדבי זק"א ואנשי מערכת הביטחון, ואנחנו מודעים לצורך ליישר ולצמצם את הפערים. מאז שהתחלנו לעקוב אחרי הנושא חלה התקדמות ואנחנו נמשיך לעקוב אחריו כדי לוודא שהמצב ישתפר".

לוחם נוסף שמשרת במערך המילואים שנים רבות סיפר כי קיבל שיחת טלפון מהשלישות, ללא כל הסבר או רקע. לוחם אחר שיתף על שיחה שהגיעה מפסיכולוג היחידה, שהודיע לו על ההחלטה שהתקבלה שככל הנראה תוביל לגריעתו ממצבת המילואים. בצה"ל טענו כי ייתכן ואלו מקרים נקודתיים חריגים, והדגישו כי ההליך אינו נעשה באופן אוטומטי, אלא בבחינה מעמיקה של כל מקרה לגופו.

כשהמהלך יצא אל הפועל מה שקומם לא מעט מהמילואימניקים הוא אופן ההליך שבו נתוני הבריאות הנפשית שלהם הועברו מאגף השיקום לאגף כוח אדם של צה"ל. בצבא טענו כי הדבר נובע מכך שישנם מילואימניקים שלא הצהירו על מצבם בפני היחידות שבהן שירתו, בניגוד לפקודות מטכ"ל.

אורן (שם בדוי), לוחם מילואים ביחידה מובחרת מזה 20 שנה, מוכר עם 60% נכות, מתוכם 40% נכות נפשית, סיפר אז כי "כשהתחלנו לבדוק גילינו שהפרטים האישיים שלנו עברו מאגף השיקום לאגף כוח אדם. רשימות עם כל הפרטים הכי אישיים שלנו עברו באקסל כולל אחוזי נכות נפשית. דרשו שאחתום על ויתור סודיות, אקבע פגישה עם קב"ן ואעביר כמויות של מסמכים וטפסים ברמת חטטנות של ועדה רפואית".

לוחם נוסף שמשרת במערך המילואים שנים רבות סיפר כי קיבל שיחת טלפון מהשלישות, ללא כל הסבר או רקע. לוחם אחר שיתף על שיחה שהגיעה מפסיכולוג היחידה, שהודיע לו על ההחלטה שהתקבלה שככל הנראה תוביל לגריעתו ממצבת המילואים. בעקבות ההחלטה מעוררת המחלוקת לשחרר ממערך המילואים את הלוחמים, בצה"ל החליטו להקפיא את ההליך - אך במהלך מבצע "שאגת הארי" הוא חודש פעם נוספת.

קרא את הכתבה המלאה במקור