וקנין היא בת 62, אם ל-4 בנות בוגרות, שמבינה היטב את צורכי הבאים למית"ר: "הם ממש נפתחים. מדברים איתנו על כל דבר. על כל מה שהם רוצים. הם באים ומספרים דברים מאוד אישיים, מתייעצים,…
וקנין היא בת 62, אם ל-4 בנות בוגרות, שמבינה היטב את צורכי הבאים למית"ר: "הם ממש נפתחים. מדברים איתנו על כל דבר. על כל מה שהם רוצים. הם באים ומספרים דברים מאוד אישיים, מתייעצים, משתפים בקשיים שהם חווים בבית או בחיים ויש להם הרבה כאלה. אנחנו שואלים שאלות ומעודדים אותם לספר. שיחה טובה שכזאת, נותנת המון".
ר', אחראי המשמרת בפיצרייה, מצא במרכז מקום שהתאים לו מאוד: "יש כאן יותר חברים. זה טוב לי. לא היה לי קודם מה לעשות, ועכשיו יש את המקום הזה וזה כיף".
למועדון מגיעים נערות ונערים עם צרכים רגשיים וחברתיים, שחשים בצורך לקבל עזרה והכוונה. רבים מהם שוטטו עד לפני זמן לא רב חסרי מעשה, היו נפגשים עם חברים או שישבו בבית מול המחשב. מרכז מית"ר אפשר להם למצוא מסגרת טובה מכך: "זה הבית השני שלהם ולפעמים הראשון. את המסר לכך הם מקבלים ביחס אליהם. הגיעה אלינו למשל נערה מאוד ביישנית, שלא הספיקה להגיע לכנס מתגייסים שנערך בעיר"\, סיפרה וקנין. "המשתתפים שם קיבלו כל מיני דברים ובין היתר קיבלו תיק שישמש אותם בשירות. היא לא הגיעה, אז לא קיבלה. הלכנו והבאנו לה אותו".
טיטייבסקי משלים מניסיונו: "צריך להגיע אליהם, לא לחכות שהם יגיעו אלינו. אחד מהמועסקים בפיצרייה נזרק מהבית בתקופת הקורונה. כאן הוא לומד ביחד עם שאר החבר'ה להיות מוכן לחיים שאחרי המסגרת הזאת".
אגף הרווחה בעיריית אופקים היה הגורם שיזם את הבאת הפרויקט לעיר: "יש לנו קשר מצויין איתם וזה מעולה", סיפר טיטייבסקי, "זה מיזם שלהם. הוא מאוד משמעותי. נותן לבני הנוער מקום לבוא ולדבר. יש להם כתובת לשפוך את הלב". בחצי שנה שבה המסגרת פועלת, הגיעו אליה גם מקרים די קשים.
מבחינת הצוות, ההמצאות והתעסוקות בה חוסכות בעיות והידרדרות בהמשך לפעילות בלתי רצויה. היא עוצרת בזמן את האפשרות שזה יקרה: "הם מתחברים למסגרת. רואים שהמטרה היא לעזור להם. אנחנו יוצרים איתם קשר אישי הדוק. לגבי הפיצרייה, הם מבינים שזה לא מקום עבודה רגיל ולא מדברים על הייחודיות שלה במקום אחר".
"סולו" השתלבה מהר מאוד בנוף הקולינרי של אופקים. מגיעים אליה לקוחות ושמה עובר מפה לאוזן: "אנחנו לא רצינו ישר להעמיס על הנערים שעובדים כאן. לא פתחנו בבום. התחלנו עם הכנה של פיצות אישיות והמשכנו עם פיצות משפחתיות. מכירים אותנו כבר בעיר, והרבה באים לטעום ולאכול בגלל איכות המוצר".
קבוצת "שכולו טוב" השקיעה במיזם רשת פיצריות סולו הרבה מאוד. זה כולל הבאה של גוף למיתוג הרשת, יצירת קשרים עם ספקים של חומרי גלם איכותיים במיוחד, הכנה מדוקדקת של הנחיות ההכנה למנות שמוכנות בסניפי הרשת ועוד. בני הנוער העובדים בהן מקבלים את הבצק מוכן לאפייה. הם חותכים ומרדדים אותו על משטחי הפיצות בהתאם לבקשת הלקוחות. זה יכול להיות פיצה אישית או משפחתית, אחר כך, גם לפי הזמנת הלקוחות, הם מודדים את כמויות הרוטב והתוספות, מורחים ומניחים אותם על משטח הבצק ומכניסים לאפייה בתנור.
האחריות שגילה ר' האחמ"ש הובילה אותו לפקח על כל העשייה הזאת, שתהיה מדויקת על פי ההנחיות: "התחלתי כעובד רגיל. הקפדנות שלי הביאה לכך שאתקדם בתפקיד. לפני זה התמחיתי בהכנה של סלטים, שגם אנחנו חותכים ומגישים כאן. אנחנו מכינים את המוצרים לפי מתכונים קיימים שזה לא רק פיצות. הזכרתי סלטים ויש גם פסטות שונות".
ר' משקיע מאוד בלימודים בבית ספר תיכון באופקים. הוא אומנם רק בכיתה ט', אבל בהחלט חושב קדימה: "אני רוצה ללמוד מדעים או מחשבים. עוד לא יודע מה אעשה כשאהיה גדול, אבל אני חושב גם על השירות הצבאי. ארצה לעשות אותו ביחידה קרבית. כבר היום אני מתאמן לכך".
הקשרים שמצא במרכז מית"ר הפכו להיות עבורו מוקד משיכה: "זה שונה מהחברים שהיו לי אבל אני מתחבר. נתנו לי תפקיד של אחראי משמרת כי סומכים עלי שאוכל לנהל את הצוות. אני אחראי מוביל. מקבל הזמנות ודואג שהן יצאו הכי טוב והכי מהר".
הפיצרייה כסביבת תעסוקה היא הרבה יותר מעוד מקום עבודה. היא מלמדת לעבוד ונותנת תחושה של מקום אמיתי עם החובות והאילוצים שלו, עם הצורך להודיע מראש על היעדרות או אי יכולת להגיע למשמרות, עם שכר בהתאם לקריטריונים, שעות עבודה, התחייבויות למשמרות ועמידה בדרישות. מסתבר שככזאת, יש לה כבר השפעה מעבר לשיכון המגורים הישן, שבין העמודים שלו נמצאות החנות והמאפיה.
ההזמנות זורמות והלקוחות מגיעים לקחת אותן: "כשהתבגרתי כאן, באופקים, לא היו דברים כאלה", סיפרה וקנין. "העיר התפתחה. היום אומרים לנו תושבים שחבל שלנו לא היו דברים כאלה. היו כאן תנועות נוער, אבל לא פעילות כזו. אני מכירה אישית חלק מההורים של הנערים שמגיעים לכאן. זה לא מרתיע את הנערים להגיע אלינו. הם מוצאים את מה שלא היו מוצאים בבית".
כאם בית במרכז, היא אחראית על הכנת הארוחות החמות שהבאים מקבלים: "כשאני פוגשת הורים, הם מברכים על היוזמה. יש להם שאלות. הם באים לבקר ולמי שמכיר את הפעילות יש רק מילים טובות לומר עליה. מבחינתם זה להוציא את הילדים קצת מהבית".
צוות הפעלת המסגרת והפיצרייה מביט קדימה לעבר העתיד: "אנחנו רוצים להגדיל את מספר הלקוחות שלנו בפיצרייה ולפתח את המועדון עוד יותר. להקים יותר מרחבי פעילות. להיות בתפוסה מלאה". מבחינת טיטייבסקי, זהו רק חלק קטן מהתוכניות: "הנערים מקבלים כאן תחושת מסוגלות. לומדים לעבוד ומבינים מה זאת עבודה. ההצלחה שלנו היא שהם יוכלו להמשיך בעבודה יותר רווחית. גם אם יעזבו כאן, הם יכולים להשאר במסגרת מרכז מית"ר, שבה הם מקבלים יותר מעבודה. אנחנו בהחלט מקווים שהם יצליחו. שיגיעו לשירות משמעותי בצבא ושיהיו אנשים טובים".
קבוצת "שכולו טוב" מובילה ומפתחת מסגרות שיקום אפקטיביות ופורצות דרך. כך נאמר בעמוד הבית של אתר החברה באינטרנט. הקבוצה פועלת לשינוי חייהם של אנשים עם מוגבלויות שונות בארץ ובעולם. חוץ מרשת הפיצות "סולו", הקבוצה מפעילה סניפים רבים של בתי קפה ששמם "קפה טוב", חנויות למתנות ששמן "מתנות שעושות טוב", רשת "סיפור חוזר" להכשרה תעסוקתית, רשת חברתית למכירה של בגדי נשים יד שנייה "דנדשה", שירות הולכת כלבים "כלב טוב" ו"אנטר", חממה טכנולוגית ודיגיטלית לפיתוח קריירה.
הקבוצה הוקמה בשנת 2005, עם חזון לשנות את חייהם של אנשים הסובלים ממוגבלויות שונות. הקבוצה פיתחה ומפתחת מסגרות שיקום אפקטיביות, על מנת לשדרג תהליכים שיקומיים מכל הסוגים ולכל הקהלים, להפיל חסמים ולייצר אימפקט מדיד ומשמעותי. הפעילות שלה היא לשיקום תעסוקתי וחברתי, בעולם התעסוקה והקהילה. הדבר נעשה באמצעות שיקום פרו-אקטיבי במרכזי הכשרה תעסוקתיים וחברתיים מגוונים. זאת תוך עידוד האדם להיות אקטיבי בתהליך, שותף ומוביל את יעדי הדרך שלו.
הקבוצה פועלת גם בזירה הבין לאומית ומול רשויות וארגונים, במטרה לשנות מדיניות, לשלב ולשפר את חייהם של המוגבלים. סולו פיצה פאי היא רשת פיצריות חדשה וכשרה, המשלבת בין קולינריה איכותית לבין מטרות חברתיות: הכשרת בני נוער בסיכון לעולם המסעדנות. הקבוצה פועלת גם לקדם את השתלבותם של אנשים עם חסמים תעסוקתיים בשוק העבודה. היא מפעילה כמות רבה ומגוון של מיזמי הכשרה, שמשמשים כמסגרות שבהן מקבלי השירות, שהם אנשים עם מוגבלויות, מתרגלים ומחזקים מיומנויות תעסוקתיות לקראת היציאה לשוק העבודה. באופן הזה סייעה הקבוצה לאלפי אנשים עם מוגבלויות, להשתלב בשוק הטבעי.
הקמה של רשת פיצריות התאימה לאג'נדה שאימץ ארגון "שכולו טוב". הרעיון נולד בין היתר מהצורך לשנות באופן משמעותי את האופן שבו נותנים כלים לאוכלוסיות מוחלשות, להתקדם ולהתפתח בשוק העבודה, במקום לעסוק בעבודות חד-גוניות כמו הכנסה של מכתבים למעטפות או אריזה של ערכות חלקים: "חשבנו איך לשבור את השיטה הזאת. רצינו לבנות מודל אחר ובמקביל, לפרוס את השירות על פני מרחב גדול מאוד. גם גיאוגרפית וגם אפשרויות תעסוקה. הבנו שאם אדם מגיע אלינו, צריך ליצור לו מגוון סוגים של הכשרה תעסוקתית".
הארגון מפעיל היום יותר מ-300 יחידות של מקומות למתן מענה עבור הצורך בהכשרה תעסוקתית: "היה צורך ליצור הרבה מאוד אפשרויות הכשרה למספר רב של תפקידים. יש למשל רשת ספרי יד שנייה ששמה סיפור חוזר. היא כוללת 24 סניפים. אם אדם מגיע לשם, הוא יקבל שירות כמו בחנות רגילה. מאחורי הקלעים יש עיסוק רחב בהכשרה של תפקידי העובד בחנות, כדי שאחר כך הם יוכלו להקלט במקומות אחרים ולהבין את הצרכים של אותם מקומות".
הארגון נרתם בשל כך לאפשר את ההכשרה התעסוקתית, בצד מילוי הצרכים המסחריים. כך נולדה רשת "סולו פיצה", שמקיימת היום שלושה סניפים: בנתניה, בפתח תקווה ובבאר שבע. כל אחד מהם הוא בעצם חלק ממערך שכולל את הפיצרייה ואת מועדון הפעילות: "החוויה במקומות האלה היא כמו בכל עסק שנמצא ברחוב. זה מה שהלקוחות מרגישים. הערך המוסף נעשה מאחורי הקלעים, כהכשרת העובד". היום נמצאים בשלבים שונים של התהליכים כ-100 בני נוער, שכל אחד מהם מקבל את המענה הנחוץ לו באופן פרטני באמצעות הכלים שעומדים לרשותו: "בסוף אנחנו רוצים לראות אותם מסיימים בית ספר, מתגייסים ונכנסים לאורך חיים שגרתי", אמר כהן.
קרא את הכתבה המלאה במקור
