אחרי השתלטות צה"ל: הבופור צפוי להיות מוכרז "אתר מורשת עולמית בסכנה"

שלושה אתרים שלא נכללו עד כה ברשימה צפויים לעבור הליך מזורז ולהיכלל ישירות בהצבעה על הכנסה לרשימת המקומות שבסכנה. בעדיפות ראשונה נמצאות בין השאר חמש מצודות בדרום לבנון, שאחת מהן היא מבצר הבופור (בערבית: קלעת א-שריף), שנכבש על-ידי צה"ל בחודש מאי השנה, 26 שנים אחרי הנסיגה ממנו.

מבצר הבופור הוא מצודה צלבנית שניצבת על רכס גבוה באזור ברך הליטני, חולשת על חלקים נרחבים מדרום לבנון ועל המרחב שמול אצבע הגליל - ולכן נחשבת כבר עשרות שנים לאחת הנקודות האסטרטגיות והטעונות ביותר מבחינת ישראל. השליטה במבצר מאפשרת תצפית רחבה על השטח שסביבו, ובמערכת הביטחון ראו בו לאורך השנים נכס שממנו אפשר לנטר ולהרחיק איומים על יישובי הצפון.

הבופור צרוב עמוקות בזיכרון הישראלי עוד משנות ה-80 ומימי רצועת הביטחון. עד מלחמת לבנון הראשונה החזיקו בו מחבלי אש"ף, שניצלו את מיקומו הגבוה כדי לירות מרגמות וקטיושות לעבר יישובי הגליל ולשלוט בתצפית על צירי תנועה אפשריים של צה"ל צפונה. עם פתיחת מבצע "שלום הגליל" ב-1982 הפך כיבוש המבצר לאחד היעדים הראשונים והסמליים ביותר של צה"ל, ומשימה זו הושלמה על-ידי סיירת גולני ביוני 1982.

לאחר נסיגת צה"ל לקו רצועת הביטחון ב-1985 השתנה תפקידו של הבופור: מנקודת פתיחה התקפית הוא הפך למוצב קדמי ומבודד בלב דרום לבנון. במשך כ-15 שנה ישבו בו לוחמי צה"ל בתוך מערך מבוצר, תחת אש מתמשכת של חיזבאללה. הדרך אליו כונתה "ציר הדמים" בשל המטענים והירי שגבו קורבנות רבים. עבור דור שלם של לוחמים ומשפחות, הבופור הפך לסמל של השהייה הממושכת והמדממת בלבנון.

השהות בבופור הסתיימה בלילה שבין 23 ל-23 במאי 2000, עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון. הכוחות פינו את המוצב תחת מעטה חשאיות, ולאחר מכן פוצצו את המתחם הצבאי שנבנה סביב המבצר כדי למנוע מחיזבאללה תמונת ניצחון במקום.

במאי השנה חזר כאמור צה"ל אל המבצר, ובחודש שעבר הוא הציג תיעוד של רשת מנהרות שנבנתה באזור במשך עשור, וששימשה כמרכז פיקוד ושליטה למאות מחבלים. צה"ל קבע כי מהמתחם שוגרו לעבר הצפון כ-400 טילים, והודיע כי החל במבצע להשמדת התשתית התת-קרקעית הזו.

אתר אחר שצפויה להיערך הצבעה על הכנסתו לרשימת אתרי המורשת שנשקפת להם סכנה הוא האתר הארכאולוגי של סבסטיה שבגדה המערבית, שבו שמורים שרידי העיר המקראית שומרון. בסוכנות הידיעות הצרפתית AFP ציינו כי פלסטינים בכפר הסמוך, הנמצא תחת שליטה ישראלית-פלסטינית משותפת, תלויים זה זמן רב בביקורי תיירים באתר העתיקות לצורך פרנסתם, וחוששים שישראל תחסום לחלוטין את הגישה אליו. מנגד אירעו באתר בשנים האחרונות כמה וכמה התקפות שבהן נגרם נזק לממצאים ארכיאולוגיים, כולל באמצעות הצתות, והושארו כתובות בערבית.

יצוין כי ישראל עזבה את אונסק"ו בשנת 2017, אך נותרה חברה בוועדת המורשת העולמית, אשר לה המילה האחרונה לגבי האתרים שייכללו בכל רשימה.

מלבד האתרים האלה יצביעו חברות אונסק"ו גם על הכנסה ישירה לרשימת ה"מורשת בסכנה" של סוואנות העשב והחורש בבומה-בדינגילו שבדרום סודן, בשל הסכנות שנשקפות להן מהמלחמה ומשינויי האקלים כאחד. מיליון בעלי חיים – בהם אנטילופות וצבאים – נודדים מדי שנה באזור הפראי העצום השוכן בין הנילוס הלבן לגבול אתיופיה, ומותירים על כרי הדשא סימנים הנראים אפילו מהשמיים.

מלבד המקרים האלה שבעדיפות עליונה, כמה אתרים שכבר רשומים כאתרי מורשת עשויים להיות מסווגים כעת כנתונים בסכנה. אלה כוללים את שרידי המרחצאות הרומיים, קשת ניצחון מהמאה השנייה והיפודרום בעיר צור שבדרום לבנון, שספגה הפצצות ישראליות כבדות בחודשים האחרונים. מועמדת פוטנציאלית נוספת היא ההתיישבות היוונית העתיקה כרסונסוס שבחצי האי קרים, שאותו סיפחה רוסיה חד-צדדית מאוקראינה ב-2014. אוקראינה טוענת כי האתר נמצא תחת איום בשל חפירות לא מורשות, פרויקטים של בנייה בקנה מידה גדול והעתקת עתיקות בעקבות הפלישה הרוסית לקרים.

קרא את הכתבה המלאה במקור