לאחר שהפסקת האש השברירית עם איראן הסתיימה באופן רשמי עם התקיפות ההדדיות של ארה"ב ואיראן והמשך הלחימה סביב השליטה במצר הורמוז, מתברר כי הסיכון למחסור בדלק מטוסים באירופה גדול בהרבה מכפי שסברו בתחילה.
לפני תחילת המלחמה עם איראן בסוף פברואר האחרון, אירופה ובריטניה הסתמכו במידה רבה על אספקת דלק סילוני מהמזרח התיכון, בעיקר מכוויית ומאיחוד האמירויות. הדלק הועבר לאירופה במשלוחים ימיים ארוכים, שחייבו מעבר דרך מצר הורמוז - אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם להובלת אנרגיה.
בתחילת המשבר לא נרשמה סכנה מיידית לאספקת הדלק, משום שספינות רבות כבר היו בדרכן לאירופה לאחר שעברו במצר לפני פרוץ העימות. בהמשך פנו מדינות אירופה לארצות הברית ולקנדה בניסיון להשיג מקורות אספקה חלופיים.
הבעיה המרכזית עבור חברות התעופה בתחילת הדרך לא הייתה בהכרח מחסור פיזי בדלק, אלא הזינוק החד בעלויות הרכישה - בעיקר עבור חברות שלא ביצעו "גידור" של מחירי הדלק מראש, כלומר לא נעלו מחיר קבוע שיגן עליהן במקרה של עליית מחירי השוק.
