בחירתו של חליל אל-חיה לראש הלשכה המדינית של חמאס לא הייתה רק מאבק אישי בינו לבין חאלד משעל. מאחורי ההצבעה הדרמטית, שהוכרעה על חודו של קול אחד, התנהל למעשה מאבק יצרי חריף על דרכה…
בחירתו של חליל אל-חיה לראש הלשכה המדינית של חמאס לא הייתה רק מאבק אישי בינו לבין חאלד משעל. מאחורי ההצבעה הדרמטית, שהוכרעה על חודו של קול אחד, התנהל למעשה מאבק יצרי חריף על דרכה של התנועה לאחר 7 באוקטובר - ועל השאלה אם עליה לדבוק בקו שהוביל למלחמה ולהרס הנרחב ברצועת עזה, או לנסות לשנות כיוון כדי להבטיח את הישרדותה.
מקור מוסמך בסביבת הנהגת חמאס חשף אתמול (שני) בשיחה עם ynet כי הדיונים במועצת השורא המרכזית היו סוערים במיוחד, ושיקפו שבר עמוק בתנועה. לפי המקור, שני המחנות הציגו תפיסות עולם מנוגדות כמעט לחלוטין בנוגע לעתיד חמאס, ליחסו למתקפת 7 באוקטובר ולדרך שבה עליו לפעול בזירה המדינית והאזורית.
אל-חיה גבר לבסוף על משעל בתוצאה 35–34, ויחליף את "מועצת החמישייה" שהנהיגה את הארגון מאז חיסולו של יחיא סינוואר באוקטובר 2024. הוא כיהן עד כה כראש תנועת חמאס ברצועה בפועל וכראש משלחת הארגון למשא ומתן.
לפי המקור, המחנה המזוהה עם משעל הציג בדיונים עמדה חריגה ונועזת במונחים של חמאס, ולפיה מתקפת 7 באוקטובר הייתה טעות אסטרטגית. אנשיו טענו כי המחיר האנושי והחומרי ששילמה רצועת עזה היה בלתי נתפס, וכי המלחמה כמעט חיסלה את התשתית השלטונית והמוסדית שבנתה התנועה במשך שנים.
"המחיר האנושי והחומרי ששילמה עזה הוא מטורף וכמעט חיסל את התשתית המוסדית של התנועה", תיאר המקור את הטיעונים שהציג מחנה משעל. לדבריו, המשמעות לא הייתה התנערות מעקרונות חמאס, אלא הכרה בכך שהמשך ההתנהלות באותם כלים עלול להביא להתרסקותו הסופית של הארגון.
משעל ביקש להציג לעולם "פנים חדשות ומעודנות" יותר של חמאס, שיאפשרו לתנועה לצאת בהדרגה מהבידוד הבינלאומי ולשקם את קשריה עם מדינות באזור. בין היתר ביקש המחנה שלו לטפח יחסים עם סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים וטורקיה - וליצור מסלול מדיני שיאפשר להזרים לרצועה כספים לצורכי שיקום.
לפי המקור, במסגרת הדיונים אף הועלו רעיונות מרחיקי לכת מבחינת התנועה, ובהם שילוב הזרוע הצבאית של חמאס תחת מטרייה לאומית פלסטינית רחבה יותר. המטרה הייתה להציע למדינות ערב ולמערב נוסחה שתאפשר לשקם את עזה, בלי שחמאס יידרש להכריז על פירוק מוחלט מנשקו.
אלא שמול הקו הזה התייצב המחנה המזוהה עם הנהגת חמאס ברצועה ועם הזרוע הצבאית. לפי המקור, אנשיו הטילו וטו מוחלט על כל ניסיון לשנות את אופייה של התנועה או להתרחק מהקו שהתווה סינוואר.
הטיעון המרכזי של הזרם העזתי היה כי הרצועה היא שנשאה במחיר המלחמה - ולכן מרכז הכובד הפיקודי של חמאס חייב להישאר בידיה. "עזה היא זו ששיחקה בדם ובאש, והיא זו ששילמה את המחיר - לכן היא גם זו שצריכה להמשיך להוביל ולקבוע את הכיוון", ציטט המקור את אנשי המחנה.
מבחינת הזרם הזה, הצעותיו של משעל לא נתפסו כהתאמה למציאות החדשה, אלא כ"כניעה מבישה" וכוויתור על תוצאות 7 באוקטובר. אנשיו חששו כי שינוי פוליטי, התקרבות למדינות ערב המתונות או הכפפת הזרוע הצבאית למסגרת פלסטינית רחבה יובילו בהדרגה לאובדן השליטה של חמאס בעזה ולפירוק מוקדי הכוח שלו.
בסופו של דבר ניצח הקו העזתי והמיליטנטי - אך בפער הזעום ביותר האפשרי. "חליל אל-חיה הוא סוג של פשרה כפויה שנוצרה בגלל הקלפי", הסביר המקור. "מצד אחד הוא בן עזה, איש שכונת שג'אעיה שאיבד בני משפחה במלחמות. מצד שני הוא יושב בחו"ל, מכיר את הבירות האזוריות ומנהל את המשא ומתן".
בסביבת הנהגת חמאס מעריכים כי בחירת אל-חיה סוגרת, לפחות בשלב זה, את הדלת בפני שינוי משמעותי בעמדות הארגון במשא ומתן או בסוגיית עתידה של רצועת עזה. אל-חיה הוא שניהל עד כה את צוות המשא ומתן של חמאס, והוא היה שותף מרכזי לגיבוש הדרישות שהציבה התנועה: נסיגה ישראלית מלאה, הפסקה מוחלטת של המלחמה ועסקת חילופי שבויים ואסירים. כעת, לאחר שנבחר לעמוד בראש התנועה כולה, צפויות הדרישות הללו להפוך לקו הרשמי והמחייב של הארגון.
"אל-חיה הוא זה שניהל את המשא ומתן עד עכשיו וקבע את הקו הנוקשה", אמר המקור. "כשהוא היה ראש המשלחת, עדיין אפשר היה לחשוב שמעליו קיימת הנהגה שיכולה לשנות את ההחלטות. עכשיו הוא עצמו ראש התנועה, והעמדות האלה הפכו מבחינתו ל'תורה מסיני'. אין כמעט סיכוי שהוא יזוז מהן".
אל-חיה הפך בשנים האחרונות לפנים הציבוריות הבולטות של חמאס ולדמות שמייצגת אותו במגעים המדיניים. הוא נולד ברצועת עזה ב-1960, פעיל בתנועה מאז הקמתה ונבחר ב-2017 לסגנו של סינוואר בהנהגת חמאס ברצועה. עוד לפני 7 באוקטובר יצא מעזה, ובהמשך הפך לאחד מנציגיו המרכזיים של הארגון בשיחות העקיפות עם ישראל והמתווכות.
גורם מרכזי נוסף שהכריע לטובת אל-חיה היה הקשר עם איראן. לפי המקור, אנשי הזרוע הצבאית ברצועה הבהירו שלא יסכימו לקבל את משעל כמנהיג, בין היתר בשל מערכת היחסים העכורה שניהל בעבר עם טהרן בעקבות תמיכתו במורדים נגד משטרו של בשאר אסד במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.
לעומתו, אל-חיה נחשב לאחד מבכירי חמאס המחזיקים בקשרים ההדוקים ביותר עם ההנהגה האיראנית. "הבחירה בו נועדה להבטיח שהצינור הפיננסי והצבאי של הארגון יישאר פתוח", אמר המקור. "הזרוע הצבאית לא הייתה מוכנה להסתכן במנהיג שיחסיו עם האיראנים ידעו משברים. אל-חיה שומר על הציר הזה".
גם קודם לבחירתו נחשב אל-חיה למקורבו של סינוואר ולבעל ברית מובהק של הציר האיראני, בעוד משעל ייצג קו עצמאי יותר מול טהרן וקשרים קרובים עם קטאר וטורקיה. בחירתו משאירה גם את מרכז הכובד הפוליטי של חמאס בידי ההנהגה המזוהה עם רצועת עזה.
בשורה התחתונה, בחמאס בחרו בהמשכיות. במקום לבצע חשבון נפש עמוק בעקבות המלחמה, לאמץ תפיסה מדינית חדשה או להציע נוסחה יצירתית לעתיד עזה, התנועה החליטה להמשיך לנהל את המשבר באמצעות אותם מוקדי כוח, אותם קשרים אזוריים ואותן דרישות.
קרא את הכתבה המלאה במקור
