בדרך למדינת איו"ש

שר הזה מומלץ לבכירים במערכת הביטחון להימנע מהכרזות בנושא מחטפי ההתיישבות, ובראשן החוות שהקמתן נטולת בסיס חוקי, קל וחומר להיזהר מתיאור מהלך מגזרי ופוליטי כ"הישג אסטרטגי". דבר כזה עלול להוות בסיס לאתגר חריף בהקשרי ציות לפקודות, במידה וממשלה עתידית תורה "לקפל" או להגביל את המפעל הזה. ברוח לקחי 7 באוקטובר כדאי למשבחי תרומת החוות להעלות סימני שאלה או להפגין קשב לעמדות המערערות על הפסיקה ההנחרצת הזו.

נראה שההבנה כי המפעל המגזרי מתקשה להתנחל בלבבות ובמוחות של כלל הישראלים מטרידה את מקדמיו. לצורך כך, הם פועלים לעטוף את המהלכים הנוכחיים בנימוק שיהיה קל לעיכול ע"י הציבור הרחב: נטען שהם מגלמים הפקת לקחים מפוכחת של 7 באוקטובר וכי "היכן שיש התיישבות אין טרור".

מעבר לכך, פועל סמוטריץ' למחיקת הקו הירוק ולמימוש סיפוח גם ללא הכרזה רשמית (מחשש להרגיז את טראמפ המתנגד לרעיון), ובאמצעות כך לבסס דימוי "רגיל" להתיישבות באזור שנתון במחלוקת חריפה מבית ומחוץ. עם זאת, נראה כי בטון, אספלט וכסף לא מצליחים לשנות את תודעת רוב הישראלים, שמתקשים לראות בכלל ההתיישבות שמעבר לקו הירוק מפעל שווה ערך לזה שבגבולות 1967, ובעיקר לא מבקרים באזור שהפך ברובו ל"אקס טריטוריה".

בנוסף, מקדמי "המהפכה באיו"ש" מנסים להעלים מהדיון הציבורי "בעיות קלות" בדמות 3 מיליון פלסטינים ורשות פלסטינית שקיימת באזור, תוך הבטחה כי בעזרת השם העסק ייפתר ב"קסמים", כמו עידוד "הגירה מרצון" של הפלסטינים. על הדרך מופגנת סובלנות מטרידה כלפי הטרור היהודי הגואה בגדה המייצג עולם ערכים ותרבות שמערערים על שלטון החוק ומזיקים לדימוי הבינלאומי של ישראל, שגם כך לא מעניין את סמוטריץ' המלגלג על איסור בריטניה להגעתו לשטחה ושולח את הסעודים "לרכוב על גמלים במדבר".

המבחן המרכזי לגבי גורל ההתיישבות באיו"ש, שיהווה גם מבחן דרמטי לגבי תוקף כללי המשחק הדמוקרטי בישראל, יהיה בתרחיש של חילופי שלטון בבחירות שיאפשר לבטל מיזמים של הממשל הקודם. הכרזות בוטות של בכירים בדרג המדיני המרמזות על היעדר לגיטימיות של שלטון עתידי, ומכאן שלילת תוקף הכרעותיו, בעיקר בנוגע להתיישבות באיו"ש, עלולות לדרדר לשסע שיאפיל על זה שהתקיים בישראל ערב 7 באוקטובר והעמיק - במקום להתאחות - לאורך שנות המלחמה.

הציבור חייב להפגין יותר עניין וטרדה מכך שאחת הסוגיות הגורליות הנוגעות לעתיד ישראל, שהכרעות בה אמורות להתבסס על שיח נוקב, גישה מפוכחת ובחירות, נקבעת באמצעות מחטפים פוליטיים וכפיית חזון אידיאולוגי מגזרי על המדינה כולה. במילים אחרות - איו"ש משתלטת על ישראל, תוך שינוי הדרגתי אך דרמטי של דיוקנה הפנימי ומעמדה החיצוני. לפיכך, גם כדאי שסוגיית איו"ש ועתיד היחסים בין ישראל לפלסטינים יעמדו במוקד שיח הבחירות ושלמפלגות השונות, בפרט אלה מהאופוזיציה, תהיה אג'נדה ברורה והצעות לתיקון במקום הבריחה השיטתית מאמירות ברורות (מחשש לבריחת בוחרים), או הצגה בפועל של אותן העמדות כמו של הממשלה הנוכחית.

ד"ר מיכאל מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א

קרא את הכתבה המלאה במקור