בתוכנית 'השראה יומית' עם הרב יצחק פנגר, המשיך הרב לעסוק בתשעת הצעדים שמביא האור החיים הקדוש לבניית האדם בעבודת ה' ובחיים בכלל. לאחר שנלמדו שני השלבים הראשונים – "עבר", המסמל את…
בתוכנית 'השראה יומית' עם הרב יצחק פנגר, המשיך הרב לעסוק בתשעת הצעדים שמביא האור החיים הקדוש לבניית האדם בעבודת ה' ובחיים בכלל. לאחר שנלמדו שני השלבים הראשונים – "עבר", המסמל את דרכו של אברהם אבינו שהיה "מעבר אחד וכל העולם מעבר השני", ו"הירדן", המסמל משמעת עצמית ומרדנות פנימית חיובית – מגיעים לשלב השלישי והרביעי: "במדבר" ו"בערבה". האור החיים הקדוש מסביר כי "במדבר" מסמל את מידת הענווה, "לעולם ישים אדם עצמו כמדבר". מדובר בעבודה מתמשכת של שחרור האגו, בלי להרגיש חסר ערך. "בערבה" מלמדת אותנו שהענווה צריכה להיות מתוך שמחה, ערבות וטעם לחיים, ולא מתוך שפלות או ייאוש. אדם נדרש להבין שהענווה אינה מבטלת את כוחותיו, אלא מאפשרת לו לצמוח, להתפתח ולהגיע להצלחות גדולות יותר.
במהלך השיעור מובא פירוש מחודש לדברי חז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". רבי נפתלי מרופשיץ, בשם החוזה מלובלין, מסביר שאין הכוונה שככל שהאדם צדיק יותר כך יצרו גדול יותר, אלא שאם האדם חושב שהוא גדול מחברו – הגאווה הזו היא שמעצימה את כוחו של היצר הרע. לדבריו, כאשר אדם מתמלא גאווה, הוא מסלק מעליו את הסיוע האלוקי, ולכן היצר הרע מתחזק. לעומת זאת, מי שמחזיק את עצמו בענווה, בבחינת "אין", היצר הרע מתקשה לשלוט בו. לכך מובאת גם הדוגמה ממכת הכינים במצרים, שבה הודו החרטומים ואמרו: "אצבע אלוקים היא", משום שכוחות הכישוף אינם יכולים לפעול על דבר שאין בו ממש. כך גם אדם שמקטין את האגו שלו ומרגיש שהוא רק שליח וצינור לשפע האלוקי, מקטין את כוחו של היצר הרע.
רעיון נוסף שהעלה הרב בשיחתו. שכל ישועה מגיעה רק לאחר תקופה של קושי. כדברי הגמרא על ביצה, שנאמר עליה כי האפרוח מתחיל להתפתח רק לאחר שהיא "מסריחה", וכן גרעין הנרקב באדמה לפני שהוא מצמיח חיים חדשים. גם בריאת העולם החלה בחושך, ורק אחריו הגיע האור. מכאן נלמד כי לפני כל גאולה וכל צמיחה קיימת תקופה של הסתר, קושי ולעיתים תחושת חוסר מוצא. הקדושת לוי מסביר על הפסוק: "ישועת ה' כהרף עין", "הרף" אינו רק מהירות, אלא גם מצב שבו נדמה לאדם שהקב"ה התרחק ממנו. דווקא ברגע שבו נדמה שאין עוד פתרון, הישועה יכולה להגיע במהירות.
בהמשך, הרב הביא סיפור המדגיש את ערכה של הענווה. אלכסנדר מוקדון, הגיע אל החכם דיוגנס ושאל אותו: "האם יש משהו שאני יכול לעשות למענך?". תשובתו הייתה: "כן, אם אתה יכול טיפה לזוז, אתה מסתיר לי את השמש". אלכסנדר התפעל מהאדם שלא ביקש עושר, כוח או כבוד, והבין שעושר אמיתי אינו נמדד בכמות הנכסים אלא בכמה מעט אדם צריך כדי להיות שלם.
בסיום, הדגיש הרב כי ענווה אינה חולשה ואינה ביטול עצמי, אלא הבנה שהאדם הוא שליח להעברת השפע האלוקי. התורה ניתנה דווקא על הר סיני – ההר הנמוך. ומשה רבנו, שעליו נאמר שהיה "עניו מכל האדם", הוא שנבחר להנהיג את עם ישראל. האדם נדרש לעשות את ההשתדלות המוטלת עליו, אך לדעת שהתוצאה נמצאת בידי הקב"ה. מי שמצליח להיות "במדבר" – לשחרר את האגו ולהניח את עצמו בענווה – זוכה להגיע גם ל"ערבה", למתיקות, לצמיחה, לשפע ולישועה.
האזינו לדברים המלאים מהתוכנית 'השראה יומית' ב'קול חי':
קרא את הכתבה המלאה במקור
