בסעודיה חוגגים "הסכם מכונן"; בישראל חוששים: "אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור"

ההסכם יהיה תקף למשך 30 שנה ואינו כולל את "תקן הזהב" של פיקוח בינלאומי הדוק, שמטרתו למנוע כל אפשרות של ניצול התוכנית האזרחית כדי לפתח בעתיד נשק גרעיני. על פי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", הוא מוערך בשווי של עשרות מיליארדי דולרים, ונועד להעניק לחברות אמריקניות תפקיד מרכזי בפיתוח תשתית הגרעין של סעודיה, תוך דחיקת מתחרות זרות. סעיף מרכזי נוסף בהסכם יאפשר לחברות אמריקניות להקים מתקן להעשרת אורניום בסעודיה, אם בחינה משותפת של ארה"ב והסעודים תצביע על כך שהצעד מוצדק.

ההסכם נמצא בדיונים כבר שנים. בתקופת ממשל ביידן הוא נתפס כחלק מעסקה רחבה יותר, שכללה גם הכרה של סעודיה בישראל. אולם לאחר 7 באוקטובר, האפשרות הזו התרחקה יותר ויותר וככל שחלף הזמן הנשיא טראמפ הפריד את ההצעה לשיתוף פעולה אמריקני-סעודי בתחום הגרעין מכל דרישה שסעודיה תכיר בישראל.

לדברי אבנר וילן, בכיר לשעבר במערכת הביטחון ומומחה לגרעין, ההסכם שנחתם בין טראמפ לסעודיה עלול לקבוע תקדים מסוכן: "בפעם הראשונה מדינה ערבית מרכזית במזרח התיכון עשויה לקבל, בחסות אמריקנית, לא רק כורים גרעיניים אלא גם פתח לשליטה בטכנולוגיית העשרת אורניום. ברגע שמדינה שולטת במעגל הדלק ובטכנולוגיית ההעשרה, המרחק בין תוכנית אזרחית לבין יכולת סף צבאית מתקצר מאוד. אין הבדל מהותי בין יכולת העשרה צבאית ואזרחית. השאלה לא תהיה רק מה סעודיה מתכוונת לעשות היום, אלא איזה משטר יהיה שם ומה יהיה המצב באיזור בעוד עשר או עשרים שנה".

וילן הוסיף כי מדובר בשינוי היסטורי בעיקר במדיניות אי ההפצה האמריקנית במזרח התיכון. ״ההסכם עם איחוד האמירויות התבסס על מה שכונה 'תקן הזהב', ויתור מפורש על העשרה ועל עיבוד מחדש של דלק גרעיני. כאן ארצות הברית מוכנה להשאיר את הדלת פתוחה להעשרה סעודית, בלי נורמליזציה עם ישראל ובלי שהוצגו עד כה ערבויות אזוריות משמעותיות בתמורה. זה לא רק ויתור לסעודים, אלא שינוי של הרף האמריקני לכל האזור".

בנוגע למשמעות של מתן אפשרות לסעודיה להעשיר אורניום בשטחה אומר וילן כי "העשרה היא טכנולוגיה דו שימושית. אותן צנטריפוגות יכולות לייצר דלק לכור ברמת העשרה נמוכה, ובהמשך, לאחר שינוי תצורה והחלטה פוליטית, לייצר חומר ברמה צבאית. זה לא אומר שסעודיה מפתחת מחר פצצה, אבל המשמעות היא שהיא עשויה לרכוש את הידע, כוח האדם, התשתית ושרשרת האספקה שמאפשרים בעתיד להשיג חומר בקיע לנשק בזמן קצר בהרבה".

"החשש המרכזי הוא לא שסעודיה תהפוך מחר לאויבת גרעינית, אלא שנוצרת במזרח התיכון לגיטימציה חדשה ליכולות סף גרעיניות", טוען וילן. ״למרות שכרגע יש חפיפה מסוימת בין האינטרסים הסודיים, האמריקנים והישראלים, מדיניות גרעינית לא בונים על היחסים עם המנהיג הנוכחי בלבד. יכולת העשרה נשארת עשרות שנים, בעוד משטרים, בריתות ואינטרסים משתנים.

"בנוסף, יהיה קשה מאוד לדרוש מאיראן אפס העשרה, אם ארצות הברית מעניקה לסעודיה מסלול לגיטימי לאותה טכנולוגיה. האיראנים יטענו, במידה לא מבוטלת של צדק, שאי אפשר להציג העשרה כזכות לגיטימית של ריאד וכסכנה קיומית כשהיא נמצאת בטהרן".

לדברי וילן, ישראל צריכה לדרוש לפחות שלושה דברים: "אימוץ מלא של הפרוטוקול הנוסף של סבא"א, פיקוח רציף וחודרני על כל שרשרת הדלק, ומנגנון אמריקני שמונע מסעודיה שליטה עצמאית ובלתי הפיכה בטכנולוגיית ההעשרה. רצוי גם שהדלק המועשר ייוצר מחוץ לסעודיה, או שלכל הפחות הפעלת מתקן העשרה תהיה תלויה באופן קבוע בציוד, כוח אדם ומערכות בקרה אמריקניות. אבל צריך לומר ביושר: פיקוח יכול להתריע ולהקשות, הוא לא מוחק את הידע שנצבר. ברגע שמדינה מחזיקה בתשתית ובמומחים, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור".

לטענת וילן, המהלך הזה בטווח הקצר מחזק את סעודיה מול איראן, בעיקר הצהרתית, ומעמיק את התלות הסעודית בארצות הברית, אך בטווח הארוך הוא עלול להפוך את האזור ממערכת שבה רק איראן שואפת למעמד של "מדינת סף", למערכת שבה כמה מדינות מחזיקות או דורשות יכולות דומות: "השלב הבא עלול להיות טורקיה. אנקרה תתקשה לקבל מצב שבו איראן מחזיקה בידע ובתשתית העשרה, וסעודיה מקבלת לגיטימציה אמריקנית לפתח יכולת משלה, בעוד ממנה מצופה להישאר בחוץ. זו בדיוק הדרך שבה מתחיל מרוץ חימוש גרעיני אזורי, גם בלי שאף אחת מהמדינות מחליטה בשלב הראשון לבנות פצצה".

לדבריו, המהלך יכול לקרב בין המדינות ברמה הביטחונית והאופרטיבית מול איראן, אבל במקביל ליצור מחלוקת אסטרטגית עמוקה. "לישראל ולסעודיה יש אינטרסים משותפים מול איראן, טילים, כטב"מים וערעור הסדר האזורי. אבל שיתוף פעולה מול אויב משותף אינו סיבה לוותר על עקרונות בסיסיים של אי הפצה. הבעיה היא שההסכם הגרעיני נותק מהנורמליזציה עם ישראל וגם ממעורבות ישראלית בעיצוב מנגנוני הביטחון. ישראל עלולה למצוא את עצמה נדרשת לתמוך בחיזוק אסטרטגי דרמטי של סעודיה, בלי לקבל בתמורה הסכם מדיני ובלי השפעה מספקת על התנאים הגרעיניים.

קרא את הכתבה המלאה במקור