בעקבות ביטול עסקת הענק של הכדורגלן הישראלי: זו הבדיקה שבגללה נפסל

התהליך מתחיל בתשאול מפורט. הרופא מבקש לדעת אם השחקן סבל בעבר מעילפון, כאבים בחזה, דפיקות לב, קוצר נשימה בלתי מוסבר, ירידה חריגה בכושר או מחלה נגיפית שעלולה הייתה לערב את שריר הלב. נשאלות שאלות גם על מקרי מוות פתאומי, הפרעות קצב, קרדיומיופתיות ומחלות לב תורשתיות בקרובי משפחה. אצל צעיר שנראה בריא לחלוטין, המידע המשפחתי עשוי להיות הרמז היחיד לבעיה סמויה.

לאחר מכן נערכת בדיקה גופנית מלאה הכוללת מדידת גובה, משקל ולחץ דם, האזנה ללב ולריאות ובדיקת הדופק. הרופא מחפש אוושה לבבית, קצב לא סדיר, הבדל בדפקים, סימנים למחלת מסתמים או ממצא נשימתי. נבדקים גם הבטן, כלי הדם, מערכת העצבים, הראייה והשמיעה ומערכת השרירים והשלד.

אחת הבדיקות המרכזיות היא אק"ג במנוחה, המתעד את הפעילות החשמלית של הלב באמצעות 12 חיבורים. הבדיקה עשויה להצביע על הפרעות הולכה, מקטעים חשמליים חריגים, מסלולים חשמליים מולדים, הארכה של מקטע קיו-טי או דפוסים העלולים לעורר חשד למחלה של שריר הלב. אצל ספורטאים מאומנים מופיעים לעיתים שינויים תקינים הנובעים מהאימונים, ובהם דופק איטי והגדלה פיזיולוגית של חדרי הלב. לכן הפענוח צריך להיעשות בידי רופא המכיר את ההבדל בין "לב של ספורטאי" לבין מחלה.

בדיקת הארגומטריה, המוכרת גם כבדיקת מאמץ, היא אחד המרכיבים הבולטים בפרוטוקול האיטלקי. השחקן רץ על מסילה או מדווש על אופניים נייחים, כשהעומס עולה בהדרגה. לאורך הבדיקה מנוטרים ברציפות קצב הלב, תרשים האק"ג ולחץ הדם, והרופא בוחן גם תסמינים כמו כאבים בחזה, סחרחורת, קוצר נשימה או חולשה חריגה.

אצל כדורגלן מקצועני המטרה היא להגיע למאמץ גבוה מאוד, הדומה ככל האפשר לעומס שאליו הוא נחשף במשחק. בדיקה שנפסקת בדופק נמוך מדי עלולה שלא לחשוף הפרעות שמופיעות רק במאמץ מרבי. הארגומטריה מאפשרת לזהות הפרעות קצב המתעוררות בעת האצת הדופק, תגובה חריגה של לחץ הדם, ירידה בלתי צפויה בכושר או שינויים חשמליים העלולים לעורר חשד לירידה באספקת הדם לשריר הלב.

עם זאת, בדיקת מאמץ תקינה לא שוללת את כל מחלות הלב. בעיה מבנית, צלקת זעירה בשריר הלב, מוצא חריג של עורק כלילי או הפרעה חשמלית המופיעה לעיתים רחוקות עלולים לחמוק ממנה. מסיבה זו ממצא לא ברור מוביל לעיתים לבדיקות מתקדמות יותר, ולא לקבלת אישור אוטומטי.

בדיקת אולטרסאונד של הלב, אקו לב עם דופלר, מדגימה את גודל מדורי הלב, עובי השריר, תפקוד ההתכווצות, המסתמים וזרימת הדם. לפי הפרוטוקול האיטלקי היא מבוצעת בתחילת המעקב ולאחר מכן אחת ל-2 שנים, או מוקדם יותר כשמתעורר חשד. היא מסייעת להבדיל בין הגדלה תקינה של לב ספורטאי לבין קרדיומיופתיה, מחלת מסתמים או מום מולד.

בדיקה קרדיו-נשימתית מתקדמת יותר היא בדיקת מאמץ עם מדידת גזי הנשימה. במהלכה השחקן עוטה מסכה המודדת את צריכת החמצן ואת פליטת הפחמן הדו-חמצני בכל נשימה. כך ניתן לחשב את צריכת החמצן המרבית, לזהות את סף המאמץ ולהבין אם מגבלת הביצוע נובעת מהלב, מהריאות, ממערכת השרירים או מחוסר התאמה בכושר. הבדיקה לא נדרשת אוטומטית לכל שחקן לצורך אישור בסיסי, אבל משמשת מועדוני צמרת ובהליכי בירור מורכבים.

ספירומטריה היא בדיקת תפקודי ריאות שבה השחקן נושף בעוצמה למכשיר. נמדדים נפח האוויר המרבי שהוא מסוגל להוציא, כמות האוויר הננשפת בשנייה הראשונה והיחס ביניהם. תוצאות חריגות עשויות להצביע על חסימה בדרכי האוויר, אסתמה או מגבלה ריאתית. כשקיים חשד לאסתמה המופיעה בזמן פעילות, ניתן לבצע בדיקת תגר או בדיקה לפני מאמץ ואחריו.

אם נראית הפרעת קצב או שמתקבל ממצא גבולי, הבירור עשוי לכלול ניטור הולטר למשך 24 שעות או יותר, לעיתים במהלך אימון. בדיקות אחרות כוללות אקו לב במאמץ, הדמיית תהודה מגנטית של הלב לאיתור דלקת או צלקת, בדיקת כלי הדם הכליליים באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת, בדיקה אלקטרופיזיולוגית ובדיקות גנטיות. אלה בדיקות של קו שני ושלישי, הנבחרות לפי הממצא ולא מבוצעות באופן שגרתי לכל שחקן.

הפרוטוקול האיטלקי כולל גם בדיקות דם ושתן תקופתיות. נבדקים בין השאר ספירת הדם, רמות ברזל ופריטין, גלוקוז, תפקודי כליה וכבד, מדדי דלקת, שומנים ומלחים. חריגה עלולה להצביע על אנמיה, זיהום, התייבשות, עומס אימונים, מחלה מטבולית או בעיה שעלולה להחמיר תחת מאמץ ממושך.

במקביל נערכת הערכה אורתופדית רחבה של עמוד השדרה, האגן, הברכיים, הקרסוליים, כפות הרגליים והכתפיים. נבדקים טווחי התנועה, יציבות המפרקים, כוח השרירים, גמישות, שיווי משקל והבדלים בין שני צדי הגוף. פציעות עבר, ניתוחים או חשד לנזק בגיד, ברצועה או בסחוס עשויים להוביל לאולטרסאונד, צילום או בדיקת תהודה מגנטית. מועדון עשוי לאשר עסקה למרות ממצא אורתופדי מסוים, להפחית את המחיר או לשנות את תנאי החוזה, אבל הוא לא יכול לעקוף פסילה רשמית של הכשירות הרפואית.

לצד החוק האיטלקי חלות על מועדוני הצמרת גם דרישות אופ"א. התקנות האירופיות מחייבות בדיקה רפואית ואק"ג מדי שנה, אקו לב אחת ל-2 שנים, בדיקות מעבדה, הערכה אורתופדית ותפקודית שנתית ובדיקת בסיס נוירולוגית המשמשת להשוואה במקרה של זעזוע מוח. בדיקת מאמץ מומלצת אחת ל-2 שנים, ובתדירות גבוהה יותר בהתאם למצבו של השחקן.

פסילת כשירות באיטליה לא בהכרח קובעת שהשחקן לא יוכל לשחק במדינה אחרת. לכל מדינה כללים משלה ורמת סיכון שונה שהיא מוכנה לקבל. באיטליה ההחלטה הרפואית מחייבת את המועדון, והסודיות מונעת ממנו למסור לציבור מה נמצא. במקרה של חלאילי, לא נמסרה אבחנה רשמית, ולכן כל טענה בנוגע לסוג הבעיה שהתגלתה נותרת בשלב זה בגדר פרסום שלא אושר בידי השחקן, אינטר או הוועד האולימפי האיטלקי.

קרא את הכתבה המלאה במקור