עשרה תלמידים התאמנו באותו ערב לקראת הופעת הסיום שלהם בבית הספר. ארבעה מהם לא שרדו. "אני בסדר", אמרה סאנס בריאיון שנערך מול ביתה ההרוס, אך דבריה לא הצליחו להסתיר את הכאב. מוקדם…
עשרה תלמידים התאמנו באותו ערב לקראת הופעת הסיום שלהם בבית הספר. ארבעה מהם לא שרדו. "אני בסדר", אמרה סאנס בריאיון שנערך מול ביתה ההרוס, אך דבריה לא הצליחו להסתיר את הכאב. מוקדם יותר באותו יום חולצה גופתו של מרקס מההריסות.
בחודש שקדם לאסון התאמנו חברי הלהקה שבעה ימים בשבוע, לעיתים עד השעה שלוש לפנות בוקר. בערב הגורלי הם נפגשו באולם האירועים שבקומת הקרקע של הבניין שבו התגוררה סאנס, כדי לשפר את הריקוד שהכינו לצלילי השיר "Dangerous" של מייקל ג'קסון משנת 1991. טקס הסיום היה אמור להתקיים שלושה ימים לאחר מכן.
כ־20 דקות לפני הרעידות ביקש מרקס מסאנס להביא לו מים. היא עלתה לדירה בקומה השלישית, שבה התגוררה עם הוריה, ליטפה בפעם האחרונה את כלבתה ברונה וניגשה לקחת את המים. בשעה 18:04 החל הבניין לרעוד.
סאנס נעמדה מתחת למשקוף הקרוב ביותר. בתוך שניות קרסו הקומות שמתחתיה והחדר נבלע בחשכה. המשקוף נפל באלכסון מעל מרכז גופה והגן עליה מפני קיר שהתמוטט. היא הבחינה בפס אור צר בין אצבעותיה והבינה כי אינה קבורה עמוק. היא הצליחה לשחרר את רגליה לאחר שהחליקה מתוך נעלי הספורט הגדולות שקיבלה לצורך מופע הריקוד.
כשהבינה שאין ברשותה מים, אספה שתן בכף ידה ושתתה ממנו. בהמשך נעלם האור והיא החלה להתפלל. "אם אני חייבת למות, שזה יקרה בזמן שאני ישנה", נזכרה שחשבה באותם רגעים.
כשפקחה שוב את עיניה ראתה אור נופל על ידה. היא החלה לחפור לעברו, השחילה את גופה באיטיות בין גושי הבטון ויצרה פתח בקיר שמעליה. לאחר שהצליחה להוציא מחצית מגופה, צעקה לשכן וביקשה עזרה.
אביה בן ה־71, שהיה מחוץ לבניין עם אמה בזמן הרעידות, רץ במעלה ערמת ההריסות. סאנס נאחזה בו כשהיא מבולבלת לחלוטין. כאשר הגיעה אל אמה התברר לה כי חמישה מעשרת חבריה הצליחו לצאת ללא פגע. "מה עם גונסלו, מה עם איסה", שאלה. על מרקס עדיין לא היה מידע. מחלצים מתנדבים סיפרו כי ראו את איסה קמפוס, חברת ילדות של סאנס, כשהיא בהכרה מתחת להריסות. באותו שלב היא עדיין הייתה בחיים.
הציוד שנדרש כדי לחלץ את איסה מבין שתי קורות מעולם לא הגיע. הצעירה, שתוארה כחכמה, נמרצת ומלאת חיים, מתה כ־24 שעות לאחר רעידות האדמה. גופתה עדיין נמצאת מתחת להריסות. "העזרה הגיעה באיחור", אמר אביה מחוץ לכנסייה שבה נערכה מיסה לזכרה. "המחלצים, הכבאים והצבא הגיעו רק כעבור יומיים או שלושה".
כאשר הגיע למקום בלילה שלמחרת, מצא אתר אסון שבו היו מוטלות גופות וחלקי גוף. הוא ריכז את פעילותם של המחלצים המתנדבים בבניין משפחת סאנס וחיפש אחר הרקדנים הנעדרים ואחר 15 ילדים נוספים ששיחקו טניס שולחן בתוך המבנה. רשויות ונצואלה הגיעו למקום רק שלושה ימים אחריו. גנסקה הוציא לדבריו כ־35 אלף דולר על מאמצי החילוץ.
סאנס ומרקס התקבלו שניהם לאוניברסיטאות בקראקס. הוא התכוון ללמוד הנדסה והיא תכננה ללמוד אדריכלות. השניים דיברו על האפשרות להישאר בוונצואלה ולסייע בבנייתה מחדש.
כאשר מרקס שובץ לראשונה בשולחן הסמוך לזה של סאנס בשנת הלימודים הראשונה, היא לא ייחסה לו חשיבות מיוחדת. עד שנת הלימודים האחרונה הפכו השניים לחברים בלתי נפרדים. "הוא היה לעיתים קרובות הבן היחיד בחבורה, לא היה אכפת לו מה אחרים חושבים, הוא היה מלא אישיות והמגן של הקבוצה", סיפרה סאנס.
קבוצת הצ'אט שבה נהגו החברים לתאם תלבושות, תפאורה ושעות חזרה כמעט השתתקה. לדבריה, הניצולים נעים בין קהות חושים לאבל: ברגע אחד הם נראים בסדר, וברגע הבא פורצים בבכי. "דיברנו על כך שלא נתראה אחרי סיום הלימודים", סיפרה. "דיברנו על כך שגונסלו דומה לאביו ושיום אחד יהיה לו שיער אפור. הם יישארו צעירים לנצח, תמיד צעירים".
קרא את הכתבה המלאה במקור
