רומנו מנתח בהתלהבות את יתרונותיה המקצועיים של נבחרתו האהודה: “לספרד יש שיטת משחק קבועה וברורה שהיא רצה איתה כבר הרבה שנים, מרכז שדה נהדר והגנה חזקה. המאמן לואיס דה לה פואנטה עושה עבודה ענקית. הוא לא הגיע מקבוצות גדולות ולא מחזיק בסגל עם שמות מפוצצים, אבל כל החלטה שלו היא בינגו. הוא הריח מי נמצא בכושר ומי לא – אם זה לשים את פביאן רואיס בהרכב, או להמר על המגן הימני פדרו פורו, שבכלל התחיל את הטורניר על הספסל.
אם להיות כן, בתחילת הטורניר לא האמנתי שנגיע לגמר. לרוב, רבע הגמר היה תקרת הזכוכית שלנו. במונדיאלים תמיד יש לנו נאחס – או שאנחנו עפים בפנדלים, או שיש שיפוט מכור, כמו שהיה בקוריאה ב־2002. היורו זה סיפור אחר, שם אנחנו שולטים, אבל לקראת המונדיאל הזה לא הייתי אופטימי בגלל פציעות השחקנים. חשבתי שבגלל שלאמין ימאל הגיע קצת פצוע, וגם שחקנים מרכזיים אחרים כמו רודרי היו בספק, יהיה לנו קשה מאוד לשחזר את היכולת. והנה, עכשיו אנחנו בגמר. זו הפעם השנייה בלבד שספרד מגיעה למעמד הזה. הפעם הקודמת הייתה הזכייה ההיסטורית ב־2010".
