השיא הצבאי של היריבות נרשם בלוב, כאשר טורקיה תמכה בממשלה בטריפולי בעוד מצרים גיבתה את כוחותיו של גנרל חפתר. באוקטובר 2020 שרטט הנשיא א-סיסי קו אדום צבאי בחזית סירת-ג'ופרה כדי לבלום את התקדמות הכוחות שגובו על ידי טורקיה. במקביל, מצרים חברה ליוון, קפריסין וישראל בהקמת פורום הגז של מזרח הים התיכון – מהלך שנתפס באנקרה כניסיון לבודד אותה במרחב הימי.
למרות הקרע הדיפלומטי העמוק, הכלכלה נותרה גשר יציב בין המדינות. על פי הנתונים החרם הפוליטי מעולם לא חלחל למגזר העסקי: היקף הסחר הדו-צדדי כמעט ושולש מאז 2007 והגיע ליותר מ-11 מיליארד דולר בשנת 2020. שתי המדינות הבינו בסופו של דבר כי מלחמות הפרוקסי בלוב ובמזרח התיכון גובות מהן מחיר כלכלי ומדיני כבד מדי.
ההתקרבות המואצת בין הצבאות אינה מתרחשת בחלל ריק, אלא מונעת משינויים טקטוניים באזור. המלחמה בעזה ומלחמת איראן ב-2026 העניקו ליחסים משמעות ביטחונית דחופה. ההתנגדות הנחרצת של מצרים להעברת פלסטינים לסיני, לצד הפעילות הישראלית ברפיח, התפיסה של ציר פילדלפי ותקרית הירי שבה נהרג חייל מצרי, העמיקו את משבר האמון בין קהיר לירושלים.
